יום שישי, 6 בנובמבר 2015

גויאבות, זכרונות ומתכון טעים



גויאבות וזכרונות וגם מתכון טעים טעים

גויאבות


שייכת למשפחת ההדסיים, גדלה באיים הקריביים, אמריקה המרכזית, וצפון 
אמריקה הדרומית (ארצות טרופיות וסוב טרופיות) - לא אוהבת קור!
עשירה בויטמינים - A , B, ו C, הגיעה לישראל בתחילת המאה ה-20, 
ובארץ התאימו אותה למזג האויר שלנו.





גויאבות וזכרונות


הריח שלה, הטעם שלה, הזכרונות שהיא מעלה אצל כל כך הרבה אנשים.
או שאוהבים אותה, או שממש לא.
אני אוהבת אותה. אוהבת את הריח, אוהבת את הטעם, אוהבת את הזכרונות.
העלתי בפייסבוק תמונה של גויאבות. הייתי בטוחה שאני במיעוט קטן,
המיעוט שאוהב גויאבות. הופתעתי ביותר, כשנכנסתי לאחר מספר שעות 
לדף הפייסבוק וראיתי את כל התגובות.
כתבו לי שאוהבים אותן, את הריח - הכל כך מיוחד - ולא אכפת ממה שאומרים
אחרים. אוהבים את הטעם העדין שלהן. הזכרונות, של כולם כל כך מרגשים.
עצי גויאבות שהיו בחצרות של סבא וסבתא, אנשים שכשהיו קטנים לא אהבו
את הטעם, אבל היום, כשהסבים והסבתות אינם בחיים, נשארו הזכרונות,
והאהבה לטעם חזרה, בעיקר בשל הגעגועים.
אנשים שאוהבים רק את הריח, וקונים אותן בלי לאכול.






אנשים שפשוט אוהבים אותן, כמוני, כי הן טעימות להם.
גויאבות הן לא רק פרי, הן זכרונות. הזכרונות משתנים מאחד לאחד, כמו שאנחנו 
שונים האחד מהשני, אבל הגויאבה מעלה את הזכרונות למעלה, מוציאה אותם 
החוצה, מתאי הגוף שלנו, שלתוכם נספגו הזכרונות.
אני זוכרת את אמא שלי חותכת גויאבות לקוביות, מפזרת עליהן סוכר, כשהן 
עדיין לא מספיק מתוקות לדעתה, ומגישה לנו בסיום הארוחה. או חותכת אותן, 
כמות שהן ואוכלת. אני זוכרת את אמא שלי גם מכינה סלט פירות קטן של גויאבה
ובננה מתוקה. אנחנו מדברות ואמא שלי חותכת ומכינה. 

זכרונות מהגינה של סבתא שלי


בגינה של סבתא שלי, שנפטרה כשאני הייתי בת שש, אולי היה עץ של גויאבות.
אני לא זוכרת. אני כן זוכרת שהיה שם עץ עם פרחים לבנים עם ריח נפלא.
עץ שנקרא פלומריה, או פיטנה. זה הריח של פרחים שאני הכי אוהבת.
לא משנה היכן אני נמצאת, כשאני מריחה את הפרחים, עולה בי הזכרון של
סבתא שלי. של הבית שלה, של הגינה. של החום שלה, של האהבה.
בגלל זה אני מזדהה עם כל האנשים שהריח של הגויאבות מעלים בהם
זכרונות נעימים.
זה העץ עם הפרח והריח האהוב עלי:




פלומריה/ הצילום מכאן


טרובדור של זכרונות


אהוד בנאי הוא בעיני טרובדור של זכרונות, כמו בשירו  רחוב האגס 1 .
אני שומעת את השיר, עוצמת את העיניים ורואה את הרחוב, את החנות,
את הבית מלא ברהיטים, בתמונות, ברעש של ילדים צוחקים. 
הזכרונות של אהוד בנאי כל כך ממשיים בעיני.



רחוב האגס 1


רחוב האגס אחד 

מעל לחנות הירקות, 
הבית ריק עכשיו 
וחשופים הם הקירות, 
אבל ספוגים הם 
זכרונות של חג, 
ריחות של יסמין 
וניגון ישן שלסעודה מזמין. 
רחוב האגס אחד 
ליד מורטות העופות, 
ספרי קודש ישנים 
מצהיבים בארונות, 
ואין עצה ואין תבונה 
כנגד הזמן, 
הולך לו הגדול 
מגיע הקטן. 
אסדר לסעודתא 
בצפרא דשבתא, 
ואזמין בה השתא 
עתיקא קדישא. 
נהוריה ישרי בה 
בקידושא רבא, 
ובחמרא טבא 
דבה תחדי נפשא




מתכון פשוט לסלט גויאבות ובננות


חומרים

2 גויאבות
2 בננות
לימון
סוכר

אופן הכנה

- חותכים לקוביות קטנות את 
הגויאבות ואת הבננות ומניחים בקערה.
- סוחטים מיץ מהלימון על הבננות והגויאבות.
מפזרים סוכר על הפירות.
- מניחים את הקערה לכמה דקות, כדי שהסוכר 
יכנס לפירות וימתיק אותם.
מגישים ונהנים!

* כמות הפירות משתנה לפי הצורך.

בתאבון!

* בואו לעקוב אחרי באינסטגראם:



4 תגובות:

מיכל בן משה אמר/ה...

פוסט מקסים! אוהבת גויאבות ואת אהוד בנאי

ציפי לוין אמר/ה...

תודה מותק, אוהבת את כל הדברים הטובים!!!

ifat fajerman אמר/ה...

גם אני מאוהבי הגויאבות וגם אצלי זה טעם של ילדות וזכרונות. גויאבות קנויות פחות טעימות לי אז אני קונה ושמה בבית כדי להנות מהריח. כשהייתי בהריון עם הבכורה היינו קונים אצל ירקן קבוע. הוא זכר שאני אוהבת גויאבות והיה שולח לי גויאבה עם בן-זוגי כי אשה בהריון לא טוב שיהיה לה חשק לא ממומש.

ציפי לוין אמר/ה...

יפעת, איזה זכרון מתוק! זה מקסים שהירקן זכר אותך ודאג לך. השנה עוד לא אכלתי גויאבות, טוב שהפוסט עלה ואני אכנס לירקן, לקנות אותן.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...