יום חמישי, 13 באוגוסט 2015

תערוכת סוף שנה של בוגרי בצלאל

כרזת התערוכה-צילום יחצ
נעמי גיגר ודנה גז: סטודיו ג2 לעיצוב

ברוכים הבאים לבצלאל

השנה נסעתי לסיור מוקדם של תערוכת סוף השנה לאקדמיה לאומנות בצלאל.
התערוכה נמשכה בין ה28/7-8/7, והיתה פתוחה לקהל הרחב.
המסקנה הראשונה שלי מהסיור המוקדם היא שגם שנה הבאה אני אגיע. המסקנה השניה
שלי היא שיש לנו בוגרים כל כך מוכשרים, ובכל התחומים. בסיור לא הספקתי לראות את כל
העבודות, כי יש הרבה תחומים והמון עבודות, ובהחלט צריך להקדיש לכך בין יום ליומיים. 
צילמתי הרבה תמונות, אולי כדי לנכס לעצמי מעט מהכישרון והיופי שראיתי בתערוכה.
הבוגרים הסבירו לנו על העבודות. מנהלי המחלקות הוסיפו הסברים מענינים, וזו היתה חוויה.
אני מביאה תמונות שלי וגם תמונות של עבודות הגמר, שלא אני צילמתי, עם קרדיט לצלמים.
 את כל עבודות הבוגרים שאני מביאה ראיתי ואהבתי, והיה לי קשה מאד לבחור 
ולהחליט מה להציג בפוסט.

ברוח כרזת התערוכה, צילמתי את הקפיטריה של בצלאל:


אני מתחילה עם תמונות מתערוכת הבוגרים של מגמת העיצוב התעשייתי:


 שיר חזןהפרויקט: ברלינה - סטודיו ביתיצילום: שלומי עטר
מתוך הטקסט המצורף:
"העמדה מאפשרת מתיחות על הבר, ביצוע תרגילים לידו ותרגילי רצפה.
הנוכחות של בָּרֶלִינָה משתלבת עם השפה החומרית של הרהיטים בבית
על ידי שילוב של עץ ומתכת. במצב פתוח הבָּרֶלִינה היא תמצית של 
תנאי הסטודיו למחול, במצב סגור היא מצטמצמת ואינה תופסת מקום רב".

אדווה לזר, הפרויקט: MiniMax - מטבח דינמי לדירות קטנות, צילום: עודד אנטמן
מתוך הטקסט המצורף:
"כתוצאה מהמגמה הרווחת, הנוטה לצמצם למינימום את שטחו של המטבח,
נמנע עד כה מענה הולם שיספק את צרכי המשתמש. בשל זאת, בחרתי 
לעצב את "MiniMax", מטבח דינמי לדירות קטנות. למטבח שני מצבי שימוש:
כשהוא "סגור" שטחו הוא כגודל של מטבח סטנדרטי בדירות מסוג זה,
 וכשהוא "פתוח" שטח העבודה מוכפל. הנגישות לכל אביזרי המטבח 
אפשרית בשני המצבים".

מיכל בלוטריי, הפרויקט: ערמה, צילום: עודד אנטמן
מתוך הטקסט המצורף:
"לחיות בערים אנונימיות שדירות ש"נערמות" בהן יוצרות גורדי שחקים, אנו חושקים
בצורך של מרחב וחברות. "ערמה" הופכת לאובייקט רב שימושי המקיים את הצורך
של רהיט העונה לדירות קטנות, ובעת ובעונה אחת מביא חמימות לערים הגדולות
 והגדלות בחיינו".

עומר פרנקל, פרויקט: SAC SEC, צילום: עודד אנטמן
מתוך הטקסט המצורף:
 SAC SEC הוא תיק גב יום-יומי שבתוכו יש שכמיית גשם. השכמייה מוכנה לשימוש
בעת הצורך והיא חלק אינטגרלי וקטן בתיק, ולכן היא תמיד אתנו. שליפת השכמייה
נעשית בתנועה קלילה ומהירה, בלא צורך בהורדת התיק מהגב. פתרון זה 
מוסיף חוויה וערך למוצר".

רננה ורשבסקי, הפרויקט: כלים של כלים, צילום: עודד אנטמן
מתוך הטקסט המצורף:
"החיבור בין מעטפת העץ למערכת גב הנפתחת לחצובה שעליה נשען המנשא
 כולו נעשו מתוך מחשבה על המוזיקאי המנגן ועל האדם שבין לבין, בתחנת אוטובוס,
בדרך חזרה, ברכיבה על אופניים או בבית, וכן על כלי הנגינה כמוצר 
וכתכשיט להתהדר בו".

יכולתי להמשיך עוד ועוד. הפרויקטים מקסימים בעיני, אבל אני אראה
עוד עבודות מתחומים אחרים, שאהבתי, קרמיקה, ציור, צורפות ואופנה.

נועה ראזר, הפרויקט: מערכת ישיבה עירונית, 
חומרים וטכניקה: בנייה ידנית, קרמיקה והדפס
מתוך הטקסט המצורף:
"מערכת ישיבה המורכבת ממושבים קרמים מסתובבים, המושבים מחוברים
 בבסיסם ומתחת לרצפה למערכת גלגלות כך שכאשר אדם יושב
ומסתובב בכיסאו, הוא מסובב, למעשה, אדם נוסף".

נגה בן אמיתי, הפרויקט: קרוב לצלחת, צילום: יח"צ
חומרים וטכניקה: הדפסה תלת מימדית ויציקת פורצלן
מתוך הטקסט המצורף:
"תוך מתן פתרונות חדשים בכלי אוכל ייעודיים, בחרתי להתעסק בהרגלים
 ובטקסים שאנו מקיימים עם אוכל ובדיאלוג מולו. קולקציית הכלים שעיצבתי
 מתרגמת שלושה טקסי אכילה מוכרים: טבילת לחם במיץ הסלט, 
יישור העוגה וכלי לאכילה מנשנשת".

אופיר נאור, הפרויקט: זכרונות ילדות,
חומרים וטכניקה:יצירת נפחים על האובניים וחיבורם בעבודת יד
מתוך הטקסט המצורף:
"אני יוצרת על האובניים צורות שכולאות בתוכן אוויר, מחברת אותן זו לזו 
ובוראת יצור חדש. כל חלק מביא עמו מטען צורני ורגשי משלו,
לפעמים כזה שחורג מעט מההיגיון הכללי".

אוסנת רובינשטיין שמשלבת ציור ופיסול בעבודות תלת מימד. עבודות נוסטלגיות, 
אסוציציות וזכרונות מהילדות, שילוב של חפצים שהיא אוספת במשך השנים.

איילת שץ, הפרויקט: פלורה לבנטינה, חומרים: אריגים סנטטים


צילום: אלה מנור
את הקולקצייה המרהיבה בעיני, מלווה ספרון פנטזיה מקסים, שקראתי בעיון, בדרך הביתה.
הקולקצייה נעשתה בהשראת הסיפור, כפי שמספרת איילת: "הקולקציה נוצרה
בהשראת סיפור פנטזיה צבעוני שכתב אבי, אבנר שץ, על היופי הבלתי אמצעי של פלאיו
של טבע שטרם הושחת. קווי הגזרה והאיורים נובעים זה מזה: התרחשויות ודמויות
 עוטפות את הבד, מתמשכות בין בגד לבגד ומשלימות זו את זו. את ההשראה
הסגנונית שאבתי מאיורים בוטניים מראשית המאה העשרים (ומכאן שם הפרויקט),
מִסִפרי ילדים ומרומנים גרפיים. הצופה כמו הלובשת מוזמן להישאב פנימה
לתוך הסיפור המתגלה בקפלי הבד". 

אלינור עאמר, הפרויקט: נשות הכפר, חומרים: כותנה, צמר, משי, 
פשתן, חרוזים ופייטים


צילום:אלה מנור
קולקצייה מקסימה, עדינה ומרגשת. מדבריה של אלינור עאמר:
"בפרויקט זה אני מביאה את דמותה של האישה הדרוזית המסורתית למרכז הבמה
ומבקשת להראות אותה באור חדש. בתור ילידת הכפר ג'וליס, שהתחנכה על פי
המסורת הדרוזית, אך חיה כיום חיים חילוניים, אני משתמשת בגזרת הגלבייה
ובמלאכות האריגה המסורתיות כהשראה לפרויקט וכמחווה לנשים ולכפר שבו גדלתי.
 נשות הכפר שדיוקנאותיהן מתנוססים על הבגדים יצרו עמי במלאכה 
משותפת את הרקמות"

מיכל מנגיסטו, הפרויקט: מעברים, חומרים: צמר, עור, משי, כותנה


צילום: אלה מנור

לקולקציה של מיכל מנגיסטו מאד התחברתי. אני אומנם ילידת הארץ, אך הורי עלו לארץ
מאירופה, אחרי השואה שכילתה שם את משפחתם. בארץ הם נפגשו והקימו משפחה
 חדשה. אנחנו נדדנו בארץ בין הדרום והמרכז עקב היותו של אבי איש צבא, כך
שהמעברים היו תמיד קרובים לליבי. מהדברים של מיכל מנגיסטו על הקולקציה:
"'בית', 'שייכות' ו'משפחה' היו מאז ומעולם מונחים ארעיים עבורי.
בפרויקט חקרתי את פעולת הנדידה ואת המעבר מבית לבית אצל בעלי החיים
ובני האדם. כל פריט בקולקציה עשוי מטרים רבים של בד, מעוצב בגזרות עגולות
 השואבות השראה מנדודים וממסעות. אלה בגדים המשמשים מקלט בעת הצורך
ומקום מרגוע לאדם בתוך קפלי בגדיו. כל דגם מייצג דמות נודדת מעברי,
אזכור למשהו שהיה ואיננו, אך אינו נגמר, לעד נמצא במעבר". 

נטע שורק, הפרויקט: בקצב הקפיץ, חומרים: ניילון 12


צילום: דפנה רנרט

נטע טוענת בלב שלם שניתן ללכת עם הנעליים. אני מעדיפה לתת לנעליים היפות
שלה לככב בתמונות. מחכה שהבחורה המוכשרת תתחיל לייצר נעליים.
מדבריה של נטע שורק על הקולקצייה:
"לאורך הפרויקט חקרתי אופני טיפול המתמקדים בניתוב התנועה הטבעית
של האנרגיה שבגופנו. פיתחתי נעליים בעלות ממשק קפיצי עם הקרקע,
המנקזות את אנרגיית הגוף אל פעולת הדריכה, ובה בעת מקנות חוויית הליכה חדשה.
 הנעליים עוצבו בין היתר בהשראת מבנה שרירי הגוף והן מודפסות
 בהדפסה תלת ממדית"

גליה ברקוביץ, הפרויקט: לב העניין, חומרים: נחושת, ציפויי כסף וזהב, 
חרוזי פלסטיק, חוטי משי וכותנה. 
צילום 2 התמונות העליונה והתחתונה מימין: אלה מנור
מדבריה של גליה ברקוביץ על סדרת הקמעות שיצרה:
"כמי שגדלה במקסיקו, כבר בגיל צעיר נחשפתי לסמלים השונים של ה"מילגריטוס" -
Milagritos, קמעות המעניקים לנושא אותם הגנה ומזל טוב. מבין הקמעות המקסיקניים,
 הסמל של הלב האנטומי משך אותי במיוחד. מיקומו המרכזי בגוף, האופן שבו
הוא פועל והקשר הסימבולי שלו לרגשות, היוו עבורי השראה ליצירת סדרת
קמעות חדשים העשויים בטכנולוגיות עכשוויות בשילוב מלאכת יד מקסיקנית מסורתית". 

תערוכת הבוגרים היתה פתוחה לקהל הרחב במשך שבועיים, וננעלה בשביעי לאוגוסט.
כאמור, הבאתי מעט פרויקטים ממספר מחלקות קטן. היו הרבה מאד פרויקטים נהדרים,
מסיימים את האקדמיה בוגרים מוכשרים, בכל התחומים, וזו היתה גאווה גדולה להסתובב
בתערוכה ולראות כל כך הרבה כשרונות ועושר יצירתי מסביב.
להתראות בשנה הבאה!

אין תגובות:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...