יום שבת, 17 בינואר 2015

נוף של ים ושלווה


הגלים נשברים לעבר המזח וסלע צץ על פני המים


הים תמיד שובה את ליבי, את נשמתי.
המיסתורין שלו, העומק הרב, ההפתעות שהוא מביא.
אף פעם הים לא חוזר על עצמו, בכל פעם הוא נראה אחרת.
 מעולם לא השתעממתי להסתכל עליו, על הגלים, המבנה שלהם,
הצורה בה הם נשברים על המזח והחוף. הים מרגיע אותי.
גם אם אני לא נכנסת אליו ושוקעת עד צואר בגלים, 
הצלילים של הגלים נוסחים בי שלווה.



לקצף שנוצר מהגלים יש צליל נעים


כשתומר היה קטן והיה לו קשה להרדם או להירגע, 
הייתי משכיבה אותו לישון בעזרת משחק דמיוני.
הייתי מבקשת ממנו לעצום עיניים ולדמיין שהוא שוכב
 על שמיכה בחוף הים, בשקיעה. 
הייתי מתארת לו את החיות הקטנות כמו חלזונות הים
 והסרטנים, שכולם רצים מהר מהר למקום המחבוא 
שלהם. היינו מדמיינים ביחד את השמש שוקעת,
את השקט והשלווה שבחוף.
את הציפורים שעפות למקום מנוחתן ואת הגלים 
שמלחחים את החוף קדימה ואחורה קדימה ואחורה.
השמש שוקעת והכוכבים 
מתחילים לנצנץ. ההשכבה המודרכת הזו תמיד מצליחה,
וגם אני מוכנה ללכת לישון כך - עם הים והשקט.



הים רוגש מעבר למעקה



קרני השמש האחרונות של היום מאירות את הגלים והקצף שוצף


לשקיעה יש מקום חשוב בשינוי של פני הים.
הים הופך לרגוע יותר הגלים מתעדנים.
החיבור של צבע הים עם צבעי השמים 
בזמן שהשמש שוקעת הוא יפייפה:



אור צהוב כתום ממלא את השמים, מאיר את הגלים


האנשים בים, בזמן השקיעה, אני מוצאת בהם יופי בלתי רגיל:












האנשים אוספים את החפצים, ולאט חוזרים הביתה.
השמש שוקעת, עמוק עמוק בים.
הולכת אצלנו לישון, ובמקום אחר על פני כדור הארץ 
היא מאירה את היום החדש.
 אף פעם לא נחה באמת, רק במחשבה שלנו.
שששששש שקט.

אין תגובות:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...