יום שבת, 13 באוקטובר 2018

תני עינייך גברתי וקבלי ממני את הלב





נוסעים צפונה



ביום שישי חרגנו מהטיול הרגוע שלנו לבית הקפה האהוב ונסענו צפונה. שברנו את השיגרה כי רציתי
לפגוש את כוכבית (בן עזרא גולדנברג) ולראות את התערוכה החדשה שלה. נסענו לקיבוץ לוחמי 
הגטאות, שם, בגלרית הקיבוץ מוצגת התערוכה. זה מקום ירוק ויפה, שמכיל את הטמפרמנט של 
כוכבית ואת מה שהיא משכילה להוציא תחת ידיה הכל כך כישרוניות. (היא סיימה בהצטיינות את
לימודי המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית וסיימה בהצטיינות יתרה את תוכנית האוצרות לאומנות בטכניון. 
היא קבלה פרסים על עבודותיה, השתתפה מרגע סיום הלימודים בתערוכות קבוצתיות רבות והעבודות
שלה מוצגות באוספים קבועים, בין השאר בכנסת ישראל).

צילמתי מחלון המכונית את מה שהתגלה לנו כשהתקרבנו ל'קיבוץ לוחמי הגטאות:



תני עינייך גברתי


התערוכה "תני עינייך גברתי" היא תערוכת היחיד הראשונה של כוכבית.
יש רווח דק בין כמעט כל דבר בעולם. בין בדיוק לכמעט, בין יופי וכיעור, בין שארית לשלם, אפילו בין 
חיים למוות. התערוכה מדברת על מהות, על מיצוי, על הגרעין של הדברים, וכמעט הכל נמצא שם 
במרווחים הקטנים, בין לבין. בחלל מנימלסטי מאד מוצגות 10 עבודות, שכל אחת מהן היא עולם 
ומלואו, סיפור מורכב שכולל בריאה ושכול, רגשות מורכבים, שמחה ועצב, ואת כל מה שביניהם.
שוחחנו על כל אחת מהעבודות, והבנתי שאומנם כל עבודה עומדת בפני עצמה, אבל הקשרים בין
העבודות נמצאים שם במארג של מחשבות וכולם סרוגים בפורצלן הענוג שכוכבית יוצרת בו.

אני מביאה כלשונם את מה שכתבו על התערוכה


"תערוכה זו חושפת לראשונה סדרת עבודות המתארות את המפגש האוטוביוגרפי של האמנית עם 
השכול והאובדן. כוכבית בן עזרא גולדנברג, שעבודותיה העמלניות נעות בתוך מנעד תרבותי פרסי 
וטורקי מבית הוריה, מציגה בתערוכה תני עיניך גברתי, מקבץ עבודות המנכיחות מצבי מוות 
השמדה וכיליון מעולמות החומר. מה שלבן ופועם עשוי להכחיל, מה שכחול ודומם עשוי להלבין.
בן עזרא גולדנברג סורגת קונסטרוקציות שלדיות עדינות ומדויקות בפורצלן כמאוזוליאום או 
אנדרטאות הנצחה, ומגיבה בסדרות אלה לאפוס המיתולוגי הפרסי שאה-נמה (ספר המלכים)
מתוך חוויית המיתה האבל והיגון. המיומנות הטכנית הגבוהה של האמנית והמחקר התרבותי 
שביצירתה היא פאר העשייה ותבונת הכפיים הנפגשים בקושי, החומרי והנושאי".


צילומים מהתערוכה, עבודות מרגשות


התערוכה מרגשת ורבת יופי. צילמתי את העבודות, ואני מביאה כאן חלק מהצילומים, כי אני 
רוצה לסקרן אותכם, ולגרום לכם ללכת ולראות את התערוכה בעצמכם. ליד כל עבודה שאביא
אני אציין את השם שכוכבית העניקה לה וממה עשויה העבודה.

תני עינייך גבירתי - פורצלן צבוע כחול, זיגוג, אבניים וחריטה ידנית.


"תני עינייך גברתי" זה משפט שלקוח מספרו של ש"י עגנון "האדונית והרוכל". ספר מומלץ, 
כמו שאר ספריו הרבים והטובים של עגנון. אנחנו יודעים שלכל דבר יש התחלה, אבל ההמשך
יכול להשתנות בין רגע. גם דברים שנראים פשוטים עשויים להתגלות כמורכבים, וההפך, משהוא 
מורכב, יכול להתגלות כקל מאד לפתרון. צעד קטן שנעשה, כמו פתיחה של דלת לרוכל, עשוי לשנות
לנו את החיים. הרווח הדק בין החלטות, בין מעשים, יכול להיות מלא בתובנות, אם רק נקשיב להן 
ונסתכל במה שיש שם.





קינון - פורצלן, זיגוג וצבעונים, בניה ידנית.


זו עבודה מופלאה בעיני, שעשויה מ-150 סירות עדינות מפורצלן.  לסירות הללו יש עוד ביטוי והוא 
של עיניים. לאט לאט, כשמסתכלים היטב על העבודה העיניים נראות כנוזלות. הצבע הכחול מאבד
את הגבולות הברורים שלו ומתחיל לנזול למטה. יש כאן פרוש למפגש עם השכול, אבל אני מצאתי
כאן גם את העין השלישית, זו ששומרת עלינו מכל משמר. זו שדואגת לנו ותגרום לנו, כמו עוף החול,
לקום מהאבל, לחיים חדשים.





מאוזולאום 01 - פורצלן, זיגוג וצבעונים, בניה ידנית.


בעבודה הזו יש תזכורת למבנים של הנצחה וקבורה, עדינים ביותר, אבל מפוארים מאד, שקיימים
עד היום במזרח אסיה ובפרס עצמה. זו הנצחה פרטית של כוכבית, לאובדן ולשכול הפרטיים שלה.
עמודי ההנצחה מלאים בריק, מלאים במה שאיננו. מלאים במה שיכול היה להיות, ובו בזמן נעלמים
בין החורים של המבנים. אין מה שישאיר אותם בפנים. זו הנצחה אין סופית.




חלקו השני של המאוזולאום, הם המבנים המסתלסלים ועולים למעלה ולמעלה, שוב, עד אין סוף.






קו רציף - חוט כותנה, דבק.



כאן נמצא הלב הפועם. כוכבית תלתה את העבודה הזו על הקיר הלבן, שצבעיו לא אחידים, והוא
משתלב עם צבע חוט הרקמה שלו גוונים שונים של כחול-תכלת ולבן. יש כאן השתנות של קו החיים,
מלב פועם לקו רציף, שקט. 





הבאתי חלק קטן מהתערוכה, ואני מקווה שגרמתי לכם לסקרנות, לחוות ולגלות עולמות חדשים.
בגלריה יש דפים עם הסברים על התערוכה, אל תפסידו אותם כי כדאי לקרוא ולהבין את מה שיש
לכוכבית לאמר על העבודות. כל אלה לא משנים את האמונה שלי שברגע שאמן מציג את העבודות 
שלו, הן הופכות למשהו חופשי מפרושים, וכל אחד יכול לתת את גרסתו שלו למה שהוא רואה מול 
עיניו. לא פעם אלו פרושים שונים לגמרי משל האמן וזה טוב מאד, כי לכל אחד מאתנו ראיה אחרת
של הדברים בעולם.

כשסיימנו לראות את התערוכה לקחתי את כוכבית לטיול סביב הגלריה, בשבילי הקיבוץ, ובקשנו 
מאבי שיצלם אותנו מסתובבות ומדברות. אבי הפליא בצילומיו, ואנחנו שמנו לב, שחוץ מזה 
שהטבע הפליא בירוק שלו ובפרחים שלו, כוכבית ואני הגענו עם שמלות שחורות (ללא תאום), 
ודברנו וקשקשנו בליווי אותן תנועות ידיים (ללא תיאום) 😊 





נפרדנו לשלום בחיבוקים, כשהלב שלי מעכל לאט את התערוכה, ואני יודעת שמעט ממנו נשאר שם,
אצל כוכבית. המשכנו, אבי ואני, את דרכנו לארוחת צהריים בעכו היפה. אכלנו ארוחה טעימה מאד
במסעדת אל מארסא (עליה כתבתי בפוסט הזה על עכו), וחזרנו הביתה מלאים בחוויות צפוניות.

התערוכה "תני עינייך גבירתי" מוצגת בגלרית קיבוץ לוחמי הגיטאות.
אוצרת התערוכה: מיכל הורוביץ
שעות פתיחת הגלריה:
שני עד חמישי - בתיאום טלפוני עם מיכל הורוביץ, מנהלת הגלריה, בטלפון:  054-4993737.
שישי - 9:00 - 14:00, שבת- 10:00-15:00.
התערוכה ננעלת ביום שבת ה- 27/10 2018

הערות, תגובות

אשמח לשמוע כל הערה ותגובה שלכם על הפוסט, על התערוכה.



יום חמישי, 27 בספטמבר 2018

זכרון יעקב בעיניים חדשות

יש בקרים שהכל מסתדר בהם כמו פאזל. הרקע כבר מסודר, החלקים משתלבים והתמונה, 
שנראתה מסובכת נוצרת מול העיניים.
כזה היה הבוקר שלי כשהצפנתי לטיול המתוכנן לזכרון יעקב.
התעוררתי לבוקר קייצי, ונעים. השמש לא הכבידה עדיין בשעה המוקדמת הזו. אבי התכונן ליום 
עבודה, הילדים עדיין ישנו את שנת החופש שלהם והבית היה שקט. התיק שלי היה מוכן כבר 
מהערב, עם מצלמה ומטענים ניידים מלאים. ידעתי שאני אצלם לא מעט תמונות בטיול הזה.
אספתי קפה וחברה יקרה, ויחד נסענו לחוות את זכרון. 
יש לי פינה חמה בלב לזכרון. לנסוע אליה זה תמיד מרתק. אני אוהבת את הבתים השלווים שלה, 
את הנוף שנשקף ממנה - מדרונות ההרים והים הכחול. אני אוהבת  את המדרחוב הציורי, את 
החנויות הקטנות. תמיד נדמה לי שיש בה יותר ממה שנראה כלפי חוץ. 
העבר של זכרון מלא בסיפורים, סודות ומסתורין. חיו בה הטמפלרים, עד שגורשו מהמדינה, הקימו
אותה בני העליה הראשונה, שכדי להמשיך ולהתבסס עזר לה בכספים רבים הברון רוטשילד (והיא 
קרויה על שם אביו - ג'ימס (יעקב) מאיר רוטשילד). והכי מסתורית בעיני, היא שרה אהרונסון
(שמשפחתה היתה מהמקימים של זכרון) וחבורת ניל"י. בשכבת הגיל שלי אין מי שלא קרא את 
הספר "שרה גיבורת נילי" של דבורה עומר. הדמיון שלי עבד לא מעט בניסיון לחשוב מה עבר עליה
ועל החבורה שבה פעלה.
(המלצה עדכנית - לקרוא את הספר: "אות מאבשלום" של הסופרת נאוה מקמל-עתיר. הסבירו לי 
שזה ספר חובה ואני אקרא).

בטיול לזכרון הבנתי שהמשפט הזה: "כמו לשגעון, גם לאומץ אין גבולות", תפור באופן אישי, כמו 
חליפה שתפר חייט, לכל מי שהגיע לזכרון,והקים אותה (1882).
את המשפט צילמתי על הקיר של קן הצופים המקומי, לידו עברנו בתחילת הסיור בזכרון.
המשפט הזה על כל פרושיו ומפרשיו, מתאים גם לכל מי שחלם, הרהר, תרם, ובנה מקום חדש, 
בארץ חדשה, שבאותו הזמן רק חלמה להיוולד. המשפט הזה נמצא בחזון של מי שיצר מקומות
חדשים, של חולמים כמו הרצל, אנשי העליות, והתורמים הרבים לחזון, בזיעה, במעשים ובכספים.
זכרון יעקב היא מבחינתי מקום שהוא גם הוכחה שחלומות מתגשמים, עם קצת (או הרבה) שגעון
ואומץ, אבל גם משל להיווסדם של מקומות נוספים ורבים בארצנו הצעירה והגועשת.






בזכרון נפגשנו עם חברים בלוגרים, טיילנו בה, סיירנו בה, שמענו סיפורים, טעמנו ממנה והכרנו
אותה קצת יותר לעומק בעזרת ההדרכה המסקרנת והמלהיבה של צהלה ברוש.

סודות המושבות

צהלה, שהיא מדריכת טיולים מוסמכת, לקחה על עצמה, מתוך אהבה ומסירות, להנגיש את זכרון 
יעקב לכל הקהלים והמטיילים שמגיעים לבקר. היא שמה לעצמה מטרה (והיא מצליחה בה באופן 
יוצא מן הכלל) של הפיכת הטיול לזכרון למרתק ומלא עניין. צהלה הסתובבה בין ותיקי זכרון 
והמשפחות שלהם. היא שאלה שאלות, בררה פרטים, חיפשה ומצאה את הסיפורים הכי מעניינים
ומפולפלים שיש לזכרון להציע.
בסופו של התהליך הארוך צהלה בנתה אימפרייה קטנה של סיורים, ימי גיבוש ומשחקי גיבוש 
מיוחדים לזכרון יעקב. על כל אלה תוכלו לקרוא באתר שלה.
הקבוצה האנרגטית שלנו זכתה לטעימות מהמשחק "סודות המושבות". צהלה בחרה למעננו, 
מהמשחק שלה מספר חידות, סיפורים וטעימות מהמדרחוב של זכרון. היה מרתק לשמוע את
הסיפורים של צהלה, היה מאתגר ללכת בעקבות המטלות, והיה טעים מאד לטעום את מה שהכינו 
לנו. לצערי מסגרת הזמן שלנו לא איפשרה לנו לעבור על כל המשחק, אבל את השפניה שתינו 
בנקודת הגמר.





קהילת בית אל

את הבוקר התחלנו בביקור מרגש אצל קהילת בית אל. זו קהילה קיבוצית (כ-800 איש), של נוצרים
אוהבי ציון, אנשים צנועים, שנותנים אמונה ותקווה לחיים מאושרים.
חברי הקהילה הגיעו לארץ (החל משנת 1963), וקבעו את מושבם בזכרון, בעקבות מייסדת הקהילה 
אמה ברגר. אמה ברגר, נוצרייה פרוטסטנטית, החלימה ממחלת הסרטן, ונשבעה להגר לארץ שבה
חי העם הנבחר, כדי לעזור לו ולתמוך בו. היא, ואחותה אלזה ברגר, קיבצו סביבן קהילה של 
מאמינים אדוקים, ונשבעו לקיים את מצוות הברית החדשה בלבד. הם קנו בזכרון, כמשכן לקהילה, 
את בית ההבראה הנטוש של דורה שוורץ, ולאחר מהומות וחששות רבים מצד הקהילה היהודית
של זכרון, החלו החיים הענפים והיצרניים של קהילת בית אל לפרוח.
לחברי הקהילה אין רכוש פרטי, אין עיתונים, טלוויזיה ורדיו, בתי קפה או בתי קולנוע. יש להם גנים, 
בתי ספר, חדר אוכל משותף, מקהלה, בית הארחה לחברים שמגיעים לבקר, ובית אבות.
יש להם להט ואהבה לעם ישראל ולמדינה שלנו. 
הם מסיימים לימודי תיכון והבנים מתגייסים לצבא, לתפקידים שונים, והבנות נשארות לעבוד לפי 
צורכי הקיבוץ והקהילה. לאחר הצבא הבנים לומדים לימודים טכנולוגים הנדסיים, ועובדים במפעלי 
הקהילה השונים. הנישואין הם בתוך הקהילה בלבד, במרחב שלה (חלקים של הקהילה נמצאים 
במספר מדינות בחוץ לארץ, כמו קנדה, שוויץ, הוגריה, הולנד, גרמניה וארה"ב).
בשנת 2004 הם הפכו למתיישבי קבע והתיישבות הקהילה הפכה לקיבוץ. הקהילה אינה מיסיונרית,
וחברים, שהעקרונות הנוקשים של הקהילה, לא מוצאים חן בעיניהם, עוזבים את הקהילה.
בזכרון יש לקהילה את מפעל כרמל, והמותג "דודה ברטה" ללחמים, דבש, ריבות, דברי מאפה
שונים ושוקולד. הם מייצרים גם כריות ושמיכות פוך.
הקהילה התפרסמה בעיקר בשל המפעלים שלה למערכות סנון ואוורור חדרים. בכל הממ"דים 
בארץ מותקנות מערכות האוורור של הקהילה.
לקהילה יש עוד מספר מפעלים לעיבוד שבבי והזרקת פלסטיק , הפזורים במקומות שונים בארץ,
בדרך כלל בישובי ספר, ששם התרומה למדינה היא הכי גדולה מבחינתם (תעשיות בית אל).
ניתן לתאם סיורים מודרכים לקבוצות, או להצטרף לקבוצה קיימת, אביא את הפרטים בהמשך.

בני הקהילה כיבדו אותנו בהרצאה ובשירת המקהלה שלהם. טעמנו מהלחמניות של המקום, 
בליווי הריבות המעולות, ובקרנו בחנות, שכל מה שהיה שם נראה כל כך טעים (את עוגת 
השטרודל הקפואה אקנה בביקור הבא).





זכרון הפכה, ככל שהסיור שלנו התמשך, למרתקת ומעניינת יותר ויותר. הרגשתי שאני תיירת בארץ
שלי, בארץ המוכרת לי, במקום שהייתי בו פעמים רבות, ופשוט חלפתי על פני דברים, בלי לדעת, 
שאם קצת אקלף את השכבה החיצונית של המקום (שלעיתים כמו בעוגה, השכבה העליונה מעט 
מחוספסת וקצת קשה, אבל הפנים רך ומלא טעמים), מתגלה מקום רווי יצרים, מעשים ופעילות 
רבה וגועשת.

בדרך עברנו ליד המרכז לאומנות וקהילה, מקום שנבנה על ידי זוג חולמים, שהקים כאן מרכז
עם גלריה לאומנות, מקום להעברת סדנאות ומקום לאירועים.





המשכנו ללכת והגענו למקום מיוחד בזכרון, לבית הפקידות של הברון רוטשילד, ששם נוסדה 
הסתדרות המורים ב-1903. בית הפקידות (הברון רוטשילד השתמש בשיטת הפקידות לשם ניהול
ענייני התרומות וענייני המקום) עצמו הוקם ב-1893.

מוזיאון העליה הראשונה

בבית הפקידות של רוטשילד נמצא כיום מוזיאון העלייה הראשונה, על שמם של משה ושרה אריזון,
(בהחלט קשר משפחתי אדוק לשרי אריסון של ימינו). נכנסנו לבניין שההיסטוריה שלו ושלנו לוחשת
 בדלתות וסיפי החלונות. הסיפורים נמצאים באבני הבניין ובמרצפות שלו. קבלנו הדרכה
קצרה, וירדנו לקומת המרתף. במקום יש כמובן אפשרות לסיורים מודרכים של יותר משעה (לבניין 3
קומות, מלאות בתוכן ועניין בעלי חשיבות רבה לכולנו).
במוזיאון מסופר הסיפור התקופתי של בני העליה הראשונה, שהגיעו לארצנו, חלמו ועשו.
חיי האיכרים, השלטון הפקידותי, הנדיבים שתרמו כספים והקימו כאן חקלאות מפוארת.
המוזיאון מראה תמונות של המיסדים של זכרון, משפחות שהגיעו מרומניה עם חזון, רצון ואהבה.






בקומת המרתף מצאנו כלים מתקופתם של העולים החדשים, רהיטים ובגדים, שנתרמו למוזיאון.
מי שמבקר שם יכול להתלבש בבגדים ולהצטלם כבן התקופה. לרגעים אחדים שכחנו מי אנחנו,
ושמחנו להתחפש ולהצטלם.
אושרה פחימה ועופר קידר התלבשו והתאימו היטב לתקופה, תראו בעצמכם בתמונה שצילמתי.





המשכנו עם המשחק וההדרכה של צהלה והלכנו למדרחוב של זכרון. אני מאמינה שכל מי שטייל אי
פעם בזכרון המדרחוב הוא אזור מרכזי בטיול שלו. המדרחוב ציורי, מלא חנויות בוטיק, יש בו מסעדות
קטנות ובתי קפה מסבירי פנים. כל כולו נראה כלקוח מתוך ציור תקופתי.
התחנה הראשונה שלנו היתה גלידת גופרה שבה כיסו לנו את העיניים וניחשנו סוגי גילדה שונים לפי
טעמם. הגלידה מעולה וכולנו ישבנו למנוחת גלידה.





בזמן שהסתובבנו במדרחוב שמענו מוזיקה ושירים. הסתכלנו מולנו וראינו קבוצה גדולה של אנשים 
שמחים, בראשם הלכו מנגנים - גיטרה, אקורדיון ותופים. בר מצווה במעלה הרחוב. היה מרגש ושמח
לראות את האנשים מסתובבים, מנגנים ושרים. מתחברים עם האזור ועם הסביבה.




הסתובבנו במדרחוב, נכנסנו לחנויות ופגשנו אומנים מכל מיני סוגים. זכרון מלאה במקומות קטנים 
ויפים.






המשכנו לשחק וגילנו את המרכיבים (הרבים!) של סנגריה טעימה ביותר ב"גרינגוס", בר לטיני,
שעשה חשק לשוב אליו בערב.






את הפסקת האוכל שלנו בילינו בארוח נדיב ורחב לב במסעדת "המייסדים 16". אכלנו בה פיצות 
בשריות, פוקאצ'ות, אסדו, סלטים ולא הפסקנו לצלם. כולנו צילמנו, ואחרי הצילומים התיישבנו 
לזלול את הכל, והיה טעים!





בשביל הנשמה עצרנו במרכז ההדרכה של "Lavido" . לבידו היא חברת קוסמטיקה טבעית.
בלבידו רוקחים קרמים ומרקחות שונים העשויים משמנים אתרים ומתמציות פרחים וצמחים 
שונים ומגוונים. החנות הראשית והמרכז נמצאים בזכרון, ואנחנו הוזמנו לסדנה קצרה. 
למדנו, וזה חשוב לדעת, שרק ל-2 שמנים אתרים מותר לבוא במגע עם ישיר עם העור:
שמן עץ התה ושמן לוונדר. כל שאר השמנים עלולים ליצור כוויה במגע ישיר עם העור.
במרכז קבלנו הסברים מרתקים על צמחים, שמנים וקרמים שונים והתחלנו בסדנה עצמה.
כל אחד בחר במתכון שמצא חן בעיניו לרקיחה של קרם ידיים או קרם פנים. אני בחרתי להכין 
קרם ידיים טבעי, וזה היה כיף גדול לשבת וליצור משהו משלי, עם ריח ומגע מעולים ביותר. 




הבית של משפחת אהרונסון, של שרה אהרונסון, היא שרה גיבורת ניל"י. על המקום ועל הקבוצה
שהפכה למחתרת ריגול נגד המשטר העותמני ובעד הכיבוש הבריטי, תצטרכו לשמוע מצהלה ברוש
בסיור המודרך שלה. את צהלה אפשר לשמוע עוד ועוד, הסיפורים שלה על המתרחש בזכרון 
מרתקים וכובשים. הידע שלה רחב כל כך, שלא משנה לאן מגיעים בזכרון וליד איזה בית עוצרים,
לצהלה יש עליו סיפור.
צילמתי את השער ואת הבית הורוד של המשפחה. אינסטגרם לא היה אז, אבל הצבע הורוד של 
הבית הוא בדיוק הצבע שחובבי הצבע הורוד אוהבים. תסתכלו על שם על #pinkaddict.




הגענו ל"סוף המרוץ" במשחק המקוצר ששחקנו עם צהלה. שתינו לחיים כוס קאווה קרה ומבעבעת
ואני הספקתי לצלם גרפיטי מקסים בדרך לאוטו, כשהמשכנו לתחנה האחרונה שלנו בסיור בזכרון, 
למלון אלמא.




מלון אלמא

מלון אלאמא הוא מקום מיוחד. הוא הוקם בסוף שנות ה-60 על ידי האדריכל יעקב ריכטר כבית
הבראה,ורכטר קיבל עליו בתחילת שנות ה-70 את פרס ישראל לאדריכלות. הסגנון שבו נבנה בית 
ההבראה היה ברוטוליסטי (שימוש בבטון חשוף ובצורות גאומטריותת מסוגננות). כשלילי אלשטיין 
רכשה את בית ההבראה (והצילה כך את המבנה ההיסטורי, מהפיכתו לעוד שכונת מגורים) היא 
ציוותה לחידוש המקום את האדריכל אמנון רכטר, בנו של יעקב רכטר.
זוכרים את תחילת הפוסט - ואת המשפט - "כמו לשגעון, גם לאומץ אין גבולות", הסיפור של לילי 
אלשטיין עם הצלת המלון, החלום שלה, הנחישות שלה, כל אלו הם התגשמות הרעיון הזה.
לפני שנתיים ביליתי במלון חופשה קצרה עם חברה. רציתי לחוות את המקום ואת האומנות בה 
הוא מוקף, ולינה שם היתה הדרך הטובה ביותר לשם כך. חברתי היא צלמת מקצועית, ושתינו 
צילמנו את המלון והסביבה שלו ללא הכרה. כשמגיעים למקום מבינים למה. הנוף שנשקף מהמלון, 
והמלון עצמו יפייפים.
הגענו למלון עם צהלה, וערכנו בו סיור קצר. הסבירו לנו שהמלון, שמשמש כמוזיאון לאוספי אומנות 
רבים של המייסדת שלו לילי אלשטיין, הוא אכסנייה למופעי מוזיקה שונים ומגוונים. יש לו אולם 
הופעות קומפקטי - הקיוב, שניתן לקיים בו סוגים שונים של הופעות של זמרים, כשמקומות 
הישיבה והבמה ניתנים לשינוייים לפי הצורך והרצון. יש בו גם אולם קונצרטים, אולם גדול שנבנה
עם אקוסטיקה מיוחדת ובו נמצא העוגב הגדול ביותר במזרח התיכון. 
סירנו במלון והגענו למרפסת היפה שלו שמשקיפה לים. יכולנו לשבת בה עוד שעות ולהתענג על
הנוף, אבל היינו חייבים לעזוב.
לבר/בית קפה  של המלון ניתן להגיע לפגישות, ללא הודעה מראש. לקבוע בו פגישות שונות
ולהצטרף (בעלות סמלית)) לסיורים שנערכים במלון. אביא את הפרטים בהמשך.





הסיור הנהדר שלנו בזכרון הסתיים. אני מודה לצהלה ברוש על הזמנתה, על כך שהראתה לי שלזכרון
יעקב שכבות ועומק, כמו שהרגשתי תמיד, רק שלא ידעתי היכן למצוא אותן, והיום אני יודעת.
תודה לאנשי זכרון שארחו אותנו בנדיבות ועם חיוך על הפנים.
תודה לחברי הבלוגרים שהיו קבוצה תומכת ואוהבת. כולנו כתבנו על זכרון, פוסטים שונים ואני אביא 
קישורים לכולם.

צהלה ברוש
תאום סיורים: 052-3509529
קישור לאתר של צהלה:
סודות המושבה

קהילת בית אל
תיאום סיור מודרך (לקבוצות בלבד) או הצטרפות לקבוצה קיימת:
הגבר' מרים פרנר: 04-6299950,נייד 052-9405336
אתר בית אל

מוזיאון העליה הראשונה
באתר המוזיאון תמצאו את שעות הפתיחה, סיורים מודרכים ועוד.
אתר מוזיאון העליה הראשונה בזכרון

גלידת לה גופרה 
(מדרחוב) המייסדים 56, זכרון יעקב

גרינגוס גריל בר
(מדרחוב) המייסדים 54, זכרון יעקב

המייסדים 16
(מדרחוב) המייסדים 16, זכרון יעקב

מרכז לבידו
החנות הראשית של החברה ומרכז המבקרים שלה נמצאים בזכרון.
בתאום מראש ניתן להזמין שם הדרכות וסדנאות.
(מדרחוב) המייסדים 41, זכרון יעקב
אתר החברה
Lavido

מלון אלמא
למלון ניתן להגיע, חוץ מללינה, גם לבית הקפה ולסיורים, אם לבד במתחם הפתוח של המלון
או בסיורים מודרכים. את הפרטים תמצאו באתר המלון
מלון אלמא

חברי היקרים, הבלוגרים שהשתתפו בסיור והפוסטים שלהם על זכרון:

גלית קידר - טיול בקטנה-זכרון יעקב-סודות המושבה
נתלי תמיר - מסע חושי עם צהלה ברוש בזכרון יעקב
עינבר שחק - סודות המושבה
שולי השלי - הדברים היפים מתגלים
עופר קידר (הגבר שבחבורה) - זכרון יעקב שלה – טיול לזכרון עם צהלה ברוש
הילה פלס - סודות זכרון עם צהלה ברוש
דנה סתוי - סיור טעימות קצת אחר עם צהלה ברוש
ויקי גורשטיין - מהבלוג: טעמים מקצה העולם
אושרה פחימה - הבלוג: בדרך אל האושר

הערות, תגובות

אשמח לשמוע את כל התגובות, הערות, שאלות שיש לכם, על הפוסט.
האם עוררתי בכם את הסקרנות לבקר בעיר, במדרחוב שלה?
אשמח לשמוע כל הערה.

יום חמישי, 16 באוגוסט 2018

ערן שוורצברד ולוחות ההשראה של אלוני



עיצובים לפי לוחות השראה


בשנים האחרונות כולם מדברים על לוחות השראה. כולם רוצים לעשות לוחות השראה וסדנאות 
יצירה של לוחות נפתחות כפטריות לאחר הגשם. ועכשיו בואו נעצור כאן.

תחפשו צילום של פטריות, לא משנה הסוג, תחפש תמונה של גשם - אולי של טיפות גדולות ואולי
של אשה שמחזיקה מטריה ביד. תמצאו תמונה של ילד קופץ על שלולית. תחפשו עוד תמונה של
לוחות, דקיקים מעץ. תגזרו תמונה של ים מעונן, ועוד תמונה של אגם עם סירה באופק שלו. 
תמצאו בשבועון ישן תמונה של משפחה שמתחממת מול האח, ולידם כלב גדול עם אף ורוד. 
לאט לאט השולחן מתמלא בתמונות. תגזרו כל מיני מילים ואותיות. תצרו מהאותיות מילים 
מרחפות של גשם-חורף-פטריות-סוודר חם וציטוט של חורף. תדביקו את הכל, באיזה אופן 
שאתם רוצים, תיצרו תמונה שלמה. יצרתם זה עתה לוח השראה. 
אצלי הלוח מתאר חורף חם ושמח. זו היתה ההשראה שלי. 
מעניין אותי מה היתה ההשראה  שלכם?

לוח השראה הוא כמו קסם. לוקחים רעיונות, מערבבים עם מחשבות, עם צבעים ורצונות ונוצר 
הקסם.

לוח השראה הוא כלי עזר מעולה להרבה מאד תכנים, ביניהם לעיצוב פנים, לתכנון הבית, 
המשרד, בית הספר או כל סביבת עבודה/חיים אחרת. השימוש בלוחות השראה מאד נפוץ 
בקרב כל מי שמתעסק בעיצוב ואדריכלות, בעיקר כי הלוח מעניק הסתכלות מאד נוחה ומובנת 
על נושאים מורכבים כרעיונות ומחשבות שקשה להמחיש אותם בדרך אחרת.

לוח השראה הוא לוח שעליו מניחים את כל הרעיונות שיש ללקוח ולמעצב הפנים שלו (למשל), 
רק באופן ויזואלי. על לוח ההשראה מתורגמים רעיונות, רגשות, רצונות, טרנדים ומגמות. 
הגרפיקאי, האדריכל, המעצב בונה את לוח ההשראה של הלקוח שלו בעזרת תמונות, שהוא
מציב בלוח, שמתרגמות את כל מה שהלקוח מדמיין - חושב, מרגיש ורוצה ליישם.

לוח ההשראה הוא כלי שבעזרתו מצד אחד, לומדים איך להעביר את הרעיונות שלנו הלאה, 
ומהצד השני אנחנו יכולים להשתמש בו ככלי עבודה מושלם.

חברת אלוני הוציאה מגזין מהודר לשנת 2018/19, אשר כולל 10 לוחות השראה צבעוניים. 
ללוחות קראו באלוני MOODS. בתרגום מילולי mood הוא מצב רוח, אך יכול להיות גם הלך 
רוח ונטייה. 
הפרויקט נקרא: ALONY +    
            FIND YOUR MOOD 
מתוך האמונה ש:    Every human has his own mood
לוחות ההשראה של אלוני מוצבו לפי צבעים ונושאים - לבן, אפור, שחור, טורקיז, אתני, אומנות,
עץ, ברזל, טקסטיל וטקסטורה.
באלוני מקווים שלוחות ההשראה שהם יצרו יעניקו השראה לכל מי שרואה אותם. הם מניחים 
שהלוחות וכל המוצרים הנלווים להם במגזין, יעזרו ללקוחות לעשות סדר ברעיונות שלהם ולנסות
ולמצוא מענה במה שאלוני מציעים.

אלוני חידשו את אולם התצוגה שלהם בחדרה ולכבוד ההשקה הוזמנתי לסדנה מתוקה עם 
הקונדיטור והשף ערן שוורצברד. אני מודה שעדיין לא בקרתי בבולנז'רי 96, אותה פתח ערן 
שנה שעברה, אבל אני מתכננת להגיע לשם בזמן הקרוב.

בתמונות האלו יצרתי קולאז'ים שמכילים תמונות של לוחות השראה מהמגזין ותמונות של 
אביזרים ואריחים שצילמתי באולם התצוגה. את התמונה של אולם התצוגה מבחוץ ואת אולם 
התצוגה מבפנים (צילום ראשון מימין בשתי התמונות) צילם ישראל כהן.




מצלמת ואוכלת בעיניים


לכל אחד מאיתנו יש תשוקה למשהו אחר. אחד למלוח, אחד למתוק, אחד לציור, אחד לנגרות, אצלי
לצילום. לכל מקום שאני נכנסת אליו, מגיעה, עוברת על פניו, אני רוצה לצלם בו. תמיד אמצא שם משהו
מעניין. כתבתי על זה כאן.
אולם התצוגה התמלא במטעמים שערן הכין לנו. גם מתוקים וגם מלוחים. אני אכלתי עם העיניים ובעיקר צילמתי.




איך לעצב עוגות לפי לוחות השראה


בתחילת הסדנה ערן הסביר לנו שגם קונדיטורים ושפים הם מעצבים בתחומם, וכמובן שגם
הם משתמשים בלוחות השראה בתכנון המאפים והעוגות שלהם.
אני מכירה את הנושא מהמעקב שלי אחרי שרון היינריך, שמצידה עוקבת בבלוג שלה, בין השאר,
אחרי קולקציות עונתיות של השוקולטיירים והפטיסיירים הטובים בעולם. משרון למדתי שלכל 
עונה יש מתכונים מיוחדים וקולקציות של מאפים (ממש כמו בעיצוב אופנה).
צילמתי את ערן מסביר לנו מעט על מעשיו, נותן לנו דוגמאות מחיי הקונדיטור ומדגים לנו הרכבה 
של עוגות.


הסדנה לעיצוב עוגות


ישבנו סביב ערן, הקשבנו היטב, וקיבלנו אריחים עליהם כל אחד הרכיב עוגה משלו.
ערן הסביר שאת העוגה הראשונה הוא הכין בעקבות לוח ההשראה  Black Mood.
אני לא זוכרת מה היתה ההשראה לעוגה השניה. קבלנו אריחים עם טקסטורה של פרחים
בולטים, אז אני מניחה שזה היה ה - Texture Mood. 
על השולחנות שליד ערן היו פירות, עלים אכילים, קרמים שניתן לזלף, פרוסות של עוגות 
שחורות (העוגות הראשונות שהרכבנו) ודפים שהזכירו לי עוגות מלפי, להרכבת העוגה 
השניה. כל אחד בחר לו את המרכיבים השונים מהשולחנות, ויצר לעצמו עוגה משלו.
אני לא טעמתי את העוגות שהרכבתי, רק צילמתי ובחרתי להביא אותן הביתה, תארתי 
לעצמי שכל אוהבי המתוק במשפחה שלי ישמחו לקבל עוגות טעימות ומעוצבות היטב.
קבלנו קופסאות שבהן שמנו את העוגות, ולפני שנפרדנו לשלום מאלוני ומערן, צילמתי 
את העוגות שלי. שילבתי אותן עם האריחים שצילמתי באולם התצוגה.



כשהגעתי הביתה הנחתי את קופסאת העוגות בפינת האוכל. טעמתי גם אני מכל עוגה 
ואהבתי אותן מאד. תוך מספר דקות הגיעו בני הבית לשולחן והעוגות חוסלו עד תום.
אני הייתי מאד מרוצה.

קישור לדף הפייסבוק של אלוני
הכתובת של אולם התצוגה המשופץ: הזגג 38, א. תעשיה, חדרה.

קישור לדף הפייסבוק של ערן שוורצברד
הכתובת של בולונז'רי 96: יגאל אלון 96, תל אביב.

קישור לבלוג של שרון היינריך
פריז קונדטוריה ומה שביניהם

הערות ותגובות

אשמח לשמוע מכם כל הערה וכל תגובה על הפוסט. מה המאפה שאתם הכי 
אוהבים? מה דעתכם על לוחות השראה? האם יצא לכם להכין לוחות שכאלה?

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...