יום שישי, 1 בדצמבר 2017

כדור פורח תל אביבי וחגיגות יום הולדת

מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי חלום קטן - לטוס בכדור פורח. כשאני כותבת את זה
כאן ועכשיו זה מצחיק אותי. הגעתי למרום גילי ולא הגשמתי את החלום הזה, איך זה
קרה לי? ואין לי תשובה. מה שכן, יש לי הבטחה אליכם, שזה עומד להשתנות. 
חלומות נועדו להגשמה, ובטח כאלו שהם לא כל כך מסובכים 😋
בנתיים, עד שאגשים את חלום הטיסה האמיתית בכדור פורח, עליתי לטיסה קצרה,
אבל חוויתית בכדור הפורח של תל אביב.

כדור פורח בתל אביב


כדור פורח בתל אביב

מהמרפסת הביתית שלנו אני רואה את הכדור הפורח של פארק הירקון. כל בוקר הוא עולה
וכל ערב הוא יורד. לפעמים אני עומדת במרפסת מספיק זמן ואז אני רואה אותו מתרומם
לאט לאט, צף לו בשמים ומתנדנד קלות ברוח. לאחר זמן מה אני מבחינה שהוא במגמת
ירידה. הוא מנמיך, מגיע לקו של העצים בפארק, יורד למטה, ראשו נח בתוך העצים
 הירוקים, והוא כבר למטה, קרוב לאדמה.
השנה, לכבוד יום ההולדת שלי, לקחה אותי ורד, חברתי היקרה, לטוס בכדור התל אביבי,
זה שאני צופה בו באדיקות. בחרנו יום עם ראות טובה למדי, ללא אובך, ערפל או רוחות 
מיוחדות, ויצאנו לדרכנו הקצרה. הפארק היה ירוק ויפה, כמעט ללא אנשים, ובקלילות הגענו 
למתחם של הכדור הפורח. אני מאושרת. הכדור הזה גורם לי לחייך. יכול להיות שנועדתי 
להיות טייסת ופשוט איך שהוא זה התפספס. צילמתי את הכדור כשהוא מעלינו, ככה 
הוא נראה מעופף מעלינו, קשור היטב עם חבל למתקן שנמצא על האדמה, במתחם 
הנחיתה וההמראה שלו:

כדור פורח קרוב אלינו בפארק הירקון בתל אביב

מתחם הנחיתה וההמראה של הכדור הפורח:

כדור פורח תל אביבי במתחם הנחיתה

פרטים חשובים

המתחם של הכדור הפורח נמצא בתוך פארק הירקון. מחנים בחניון של גני התערוכה, בקצה 
הדרומי של החניון, נכנסים לפארק, חוצים אותו בקו ישר ומגיעים למתחם ובו גם קונים
 את כרטיסי הכניסה. אנחנו חיכינו שקבוצה אחת תעלה ותרד, קיווינו שאולי לא יגיעו אנשים 
ונוכל לעלות לבד. בסופו של דבר זה לא הצליח כי הגיעו אנשים והעדפנו לעלות כל עוד שהרוח
לא חזקה במיוחד. במידה ויש רוחות חזקות הכדור לא עולה לגובה המירבי שלו, שזה
120מ', או לא עולה בכלל. בזמן שחיכינו שהכדור ינחת התחילה הרוח לנשוב ופחדנו שהיא
 תתגבר. הטיסה בכדור הפורחת אורכת בסך הכל כ-20דקות. כמה דקות לעלייה, כמה דקות
 לירידה ושאר הזמן מבלים באוויר. 
- הכדור, כמו שרואים בתמונות, קשור בכבלי ברזל וחבלים לחלק שעומדים בתוכו, שנקרא
גונדולה. גם הגונדולה מרושתת בחבלים, שלא מאפשרים להוציא ממנה חלקי גוף למעט 
ידיים שמצלמות או מנפנפות לשלום.
- גם הכדור הזה, כמו כדורים פורחים רגילים (שאינם קשורים למקום)
 מופעלים עם גז הליום. 
- על הכדור יכולים להיות עד 30 איש בכל טיסה (הכדור הפורח רשום ככלי טיס). 
בסופו של דבר היינו קבוצה של כעשרה אנשים וזה בהחלט מספיק. 
- באתר החברה רשום שיש אפשרות להזמין אותו לטיסות מיוחדות, לארועים  משפחתיים, 
ארועי חברה, ועוד. הבנתי שכבר הציעו בו הצעות נישואין. 
הרומנטיקה באוויר עובדת שעות נוספות!
- הבחור החמוד שליווה את הטיסה שלנו סיפר שאת הכדור הפורח חייבים להפעיל גם אם 
אין אנשים שרוצים לעלות עליו, למשל בבוקר. כך, כל בוקר הוא שותה את הקפה שלו בגובה, 
נושם אוויר צח ורואה מסביבו נוף יפייפה.



ורד צילמה אותי, בדקות שהסתכלתי על הנוף ולא התרוצצתי בו, רודפת אחרי צילום הנוף 
המושלם. הכדור עולה עד גובה של 120מ' ולי זה לא נראה כל כך גבוה. מבחינתי הכדור היה 
יכול לעלות עוד ועוד. הכדור מעט מתנדנד בעליה שלו ובירידה וחשבתי שאולי מי שיש לו 
מחלת ים אז לא מתאימה לו הטיסה הזו. לי השהייה למעלה בשחקים עושה רק טוב.

צילומים מהכדור הפורח

בשאר הדקות שלא עמדתי בשקט צילמתי ואני מביאה לכם את התמונות הנבחרות:



מהכדור נראים נחל הירקון מבצבץ בין העצים, רידינג, רמת אביב ושכונות תל אביב הקרובות 
לפארק. מעבר לכולם נח לו הים. הים הכחול והיפה שלנו משתרע עד האופק.
כשמרימים את העיניים למעלה, לכיוון הכדור, רואים את כל החבלים הללו. הצבעוניות
 שלהם היתה יפה בעיני. 


מהר מאד הבנתי שאני צריכה לצלם מחוץ לרשתות הללו. הוצאתי את הידיים כדי לצלם עם
הטלפון ועם המצלמה. האמת שמעט פחדתי, אם משהו היה קורה והטלפון שלי היה נופל,
זה לא היה נעים, אבל הייתי חייבת לצלם.


רמת אביב והים


הפארק, נחל הירקון, תל אביב, הים באופק


בניין בסר ברמת גן מציץ מבין העננים


רמת השרון והרצליה, ראינו גם את פולג ונתניה


האגם, הסירות הצבעוניות, הפארק ומאחוריו רמת גן


האגם, הפארק, רמת גן, גבעתיים


פארק הירקון, הצל של הכדור הפורח, שכונות הדר יוסף, נאות אפקה, רמת החייל

ירדנו מהכדור הפורח ורד ואני. בהתחלה עוד חשבתי שנוכל קצת לטייל, אבל הנעליים 
איתם הגעתי לא התאימו לטיול, נלך לטייל בפארק בפעם אחרת. אני חושבת להגיע שוב 
לטיסה בכדור הפורח, רק בשעה אחרת, אני תכננת להגיע כשהשמש עומדת לשקוע. 
נראה לי שזו תהייה חוויה מאד מיוחדת.
 עזבנו את הפארק והלכנו שתינו לבית קפה להשלים חוויות, לאכול ולשתות קפה טעים.
ככה הסתיים לו יום של חוויות מאושרות.

מחוברים לחיים

את התמונה הזו צילמתי כשהיינו למעלה בכדור הפורח. אולי היא נראית פשוטה בהתחלה,
 זה בסך הכל חבל, אבל בשבילי היא מיוחדת. קראתי לה 'מחוברים לחיים'.
החבל הזה, על כל קשריו וחבליו המלופפים יחדיו מסמל בשבילי מארג שלם של חיים.
קשרים שמחברים אותנו אחד לשני, אותנו למקום שבו אנו נמצאים, למקום שממנו
 הגענו, למי שאנחנו היום.  


מקווה שנהנתם לטוס איתי בכדור הפורח של תל אביב, או בשמו הרשמי:
TLV Balloon. אני חושבת שזו חוויה נהדרת, שמי שלא סובל מפחד גבהים או
 ממחלת ים, יוכל להינות ממנה ולאהוב אותה, לפחות כמוני.
המיקום - פארק הירקון, מול גני התערוכה.
שעות הפתיחה - ראשון עד חמישי ושבת - 09:00 - 20:00
שישי - 09:00 - 16:00
* קישור לאתר של הכדור הפורח של תל אביב:
TLV Balloon

יום שבת, 25 בנובמבר 2017

אתגרים וסיפורים בשחור/לבן

אתגר שחור לבן

מוזמנים לפתוח את היו טיוב ולשמוע את וולף לארסן. הכרתי אותה לא מזמן
ונראה לי שהיא תהייה ליווי מעולה לשחור וללבן:


אתגרים אני אוהבת, אבל רק את אלה שנרקחים בנושאים הקרובים לליבי.
תחרויות אני לא כל כך אוהבת, אני אוהבת שיתופי פעולה ועבודת צוות, אוהבת לדבר 
ולשתף את הרעיונות שלי, אוהבת ליצור משהו חדש. אוהבת לשמוע ולהתיעץ, אני אוהבת 
אנשים. אם נקרה בדרכי אתגר נחמד אני נכנסת לתוכו, וכשאני בתוכו זה כבר עם כל הלב.
אני מאמינה שמה שעושים, חייב לבוא מכל ה-💗.
בחודשיים האחרונים התחיל בפייסבוק אתגר צילומי, שבו מעלים תמונות בשחור לבן, 
ללא אנשים, 7 תמונות כל יום. זה למעשה שרשור של צילומים, שמי שמקבל את האתגר 
משתף בו אנשים אחרים. צילום הוא חלק חשוב מחיי, הוא חלק נכבד מהדרך בה אני מביעה
 את הרעיונות והמחשבות שלי. לכן האתגר הזה התקבל אצלי בברכה ואפילו באהבה.
אחרי שצילמתי את התמונות ושיתפתי אותן על הקירות של 7 אנשים שונים, הרגשתי
צורך לכתוב על התמונות האלה. ככה נוצר הפוסט הזה. אני מקווה שתאהבו את התמונות 
ואת הסיפורים המלווים אותן.

פילים נואר


מסדרון עם חדרים ב - Hotel de Hallen באמסטרדם

- 'פילים נואר'- סרט אפל, הוא ביטוי צרפתי לסגנון קולנועי שהיה שגור בעולם, בעיקר 
בשנות ה-40,50. אלו היו סרטים שצולמו בשחור לבן, עם גיבורים נואשים, בשולי החברה
שהיו מסובכים ומתוסבכים.בסרטים האלה היה רצח, שוד, בגידה, והם היו קודרים מאד.
- אני רוצה לכתוב כאן על שחור לבן אחר, רך יותר ואנושי יותר. לא ציני וכבד כמו
ב'פילים נואר'. כדי להסתכל על החיים בשחור לבן צריך לקחת נשימה ולהרגע.
הכל מסביבנו צבעוני מאד וחי. אני מסתכלת על תמונות בפייסבוק ובאנסטגרם ולעיתים
אני מרגישה שהן ממש יוצאות החוצה מהמסך. הצבעים עזים, הקווים ברורים, אני רואה
פרטי פרטים ויכולה לדמיין שאני נמצאת שם, במקומות עליהם אני מסתכלת. הילדים של היום,
 שלא כמונו, חיים עם סמרטפונים, מחשבים וטלויזיות בצבע. אנחנו לעומתם, עוד זוכרים 
איך כילדים ראינו טלויזיה בשחור לבן, כי לרובנו היתה טלויזיה ששידרה כך, ולמי 
שהיתה טלויזיה צבעונית מחקו לו את הצבע (זוכרים את האנטי מחיקון?) אנחנו הפכנו 
למומחים בעשרות הגוונים של הלבן-האפור והשחור. אני לא מתגעגעת לתקופה הזו של
 המדינה, אני כן מתגעגעת לימים של ילדותי, שנראים לי היום פשוטים ותמימים. 
ימים שאפשר היה להינות מלרדת למטה ולשחק מחבואים.
בואו ניקח את הנשימה הזו ביחד. 


השיפוץ



היה כאן שיפוץ, לי זה ברור. מישהו הוציא את כסאות העץ הישנים והמעט שבורים האלה והשעין
אותם על העץ. אני זוכרת שפעם היו גם לי כסאות כאלה. ליד הכסאות מישהו הניח את הדלי 
 הגדול והסגור, כשהוא מכוסה בשיירים של סיד. מישהו (אולי זה אותו אחד שמשפץ) 
הוציא לכביש את פח הזבל הגדול של הבניין ושם לצידו את שקיות הזבל, שאותן הוא הקפיד
 לסגור. זה לא נעים לצאת בבוקר לרחוב ולראות שקיות זבל מפורקות כשכל מה שהיה 
בהן מפוזר על המדרכה. היה כאן שיפוץ, לי זה ברור. משהו ישן שמקבל חיים חדשים. 
אולי זה רק חדר, אולי דירה שלמה ואולי זה בית קפה ישן, שמקבל פנים עדכניות.
בית הקפה, שהיה של ההורים ועכשיו כשהם פרשו מהניהול שלו, הבן הצעיר, חזר 
מהמזרח ולקח עליו את הניהול ויכניס שם חיים חדשים.
מצאתי אופטימיות חדשה ברחוב גבעתימי ותיק.

גלגל ומהלכים של אופניים


גלגל אופן ומהלכים נחים על גדר

כולם יודעים שתל אביב היא עיר דינמית, לא סתם המציאו לה את הסלוגן: 'תל אביב עיר 
ללא הפסקה'. חלק מה'ללא הפסקה' הם המרתונים, מרוצים וסובבי עיר שונים הנערכים 
בה, גם הם ללא הפסקה. מה שמצחיק אותי הוא שכל פעם שהארועים האלה נערכים 
הם גורמים לעיר הזו להפסקה אחת ארוכה. בכל ארוע כזה עשרות כבישים נסגרים, 
ובעשרות כבישים אחרים המכוניות עומדות בפקקים עצומים.
 את גלגל האופניים הזה עם שרשראות המהלכים שלו צלמתי בבית הקפה בו ישבנו אבי
 ואני, בבוקר של סובב תל אביב כזה, שבו רכבו על אופניים. זוג רוכבים, גבר ואשה, הניח
 את 2 זוגות האופניים שלהם לידנו, כשלגופם החולצות שהעידו מהיכן הם הגיעו. הם רכבו 
42ק"מ (אני יודעת כי שאלתי אותם אם אני יכולה לצלם את האופניים שלהם, ומשם 
התגלגלה השאלה כמה ק"מ הם רכבו) ולא נראו לי מותשים יותר מדי. אולי כי שכשהם 
הגיעו לבית הקפה האדרנלין וההתרגשות מהמרתון עוד זרמו להם בדם. 
אני הסתכלתי עליהם בהערכה עצומה. כשעזבנו את בית הקפה הם עדיין ישבו בו. 
כשצילמתי את הגלגל הזה חשבתי על עצמי. האם אני הייתי מסוגלת לרכב כל כך הרבה? 
האם הםהצליחו לקום אחרי בית הקפה ולנסוע הביתה בשלום?


האתגר במדבר


איילים בפינת החי בגני יהושוע (פארק הירקון) מול שיכון בבלי


יש משפט שנחרט לי בזכרון, מימי התיכון. בימים ההם חייתי כמעט במדבר (וודאי למי 
שהגיעו כמונו מהמרכז) בישוב הכפרי עומר. חברים שלי נסעו למצוקי דרגות לטיול שכלל
 גם סנפלינג. הם חזרו משם עם חולצות שהיה כתוב עליהן: 'האתגר במדבר'. קצת 
הצטערתי שלא חוויתי את הסנפלינג הזה, כי זה נראה לי כיף גדול. היום אני לא יודעת
 אם הייתי מעיזה😄
מה שכן, המשפט הזה, שנכתב על החולצה נשאר אצלי בזיכרון - 'האתגר במדבר', 
 שייך לשם, למקום הרחוק הזה, במדבר. אבל בחיים, זה הרי לא כך, האתגר הוא לא 
רק במדבר, הוא על סף הדלת שלנו כל יום. לנהל בית, קריירה, בעל וילדים, זה אתגר.
להיות מסופקים במה שעושים, לעשות מה שאוהבים, ללבוש מה שרוצים, לחיות במקום
שמעדיפים, והרשימה רק מתארכת. כל אלו הם בהסתכלות מסוימת אתגר. לפעמים, 
אפילו לצלוח את היום בשלום זה אתגר. לכן, גם למי שלא שש לאתגרים, כמוני, זה הופך
להיות חלק מהחיים -  האתגר. 
את האיילים האלה צילמתי ממש כאן, קרוב לבית שלי, בפארק הירקון. הם מסוגרים 
מאחורי גדר גבוהה, הם לא יכולים לצאת למרחב, המרחב שאני מניחה שממנו הם 
הגיעו. במדבר יש יעלים, ואולי גם איילים. באפריקה יש, בדקתי. הם גדלים
בערבות ובסוואנות, לא במישור החוף, ליד הירקון. כאב לי לראות אותם מאחורי הגדר, 
והרגשתי צורך לצלם אותם. חשבתי שאולי הצילו אותם ממקום שבו היה להם רע. ואולי,
 בכל זאת הם כבר רגילים לפינת החי הזו, לילדים שבאים לראות אותם בשימחה ענקית,
שצועקים 'אמא תראי את הבמבי', שרוצים ללטף.
אולי באמת כבר טוב להם. 

גדות הירקון


גדות הירקון, פארק גני יהושוע

עמדתי על הגדה של נחל הירקון, בשבת בבוקר וצילמתי. הסתכלתי על הגדה שממול.
גדר מעץ, עמודים נמוכים. שיחים של סוף, עצים ירוקים. נדנדות מעץ. התמונה הזו הזכירה 
לי את ימי ילדותי. כל כך הרבה פעמים לקחו אותי הורי לשחק במתקני העץ של פארק הירקון. 
הם היו אז גדולים וגבוהים. אהבתי לטפס עליהם, אולי כי אני אף פעם לא הייתי כזו גבוהה.
 אהבתי את המתקנים האלה, שבפארק הירקון. אהבתי גם לשוט בסירות המשוטים הקטנות. 
אהבתי את הפארק הגדול הזה. הוא לא היה הפארק הביתי שלי. גרתי אז ברמת אילן, ומול
הבית היה לי שדה רחב של פרחים, שרעו בו כבשים עם רועים בדואים. מעבר לשדה הרחב
השתרע פרדס גדול של תפוזים. חוץ מאלו היו בשכונה שלנו עוד כמה מרחבים שבהם היו 
פרחי השדה פורחים ואנחנו היינו מגיעים אליהם, קוטפים ושוזרים פרחים לזרים קטנים. 
לפארק הירקון כך קראו לו אז, היה צריך להיכנס לאוטו ולנסוע קצת. 
נסענו בעיקר בשבתות. אני אוהבת אותו מאז. את פארק הירקון. כך קראנו לו אז. 


אהבה למנהטן


גגות מנהטן, צילמתי אותה מהגג הגבוה של בניין הרוקפלר

יש אהבות שלדעתי לא צריך להסביר אותן. האהבה שלי לניו יורק, למנהטן, היא כזו.
אני בטוחה, בכמעט 100% כי כל מי שמבקר בה אפילו פעם אחת מתאהב בה ורוצה לחזור
 ולבקר אותה. כשביקרתי אותה קו הרקיע שלה היה כבר ללא בניני התאומים. יש לי גלויה 
ממנה, שהורי שלחו לי, כשבנייני התאומים ניצבו בה בגאון - הם היו הסמל של העיר.
'אני לא אוהבת את ניו יורק' כתבה אמי בגלויה. 'הכל גדול בה ולא יפה'. 'בארץ שלנו הכל
יותר יפה'. ככה אמא שלי כתבה. אני שומרת את הגלויה הזו קרוב אלי, זיכרון של ימים 
רחוקים ותמימים. שלא כמו מה שאמי כתבה, אני אוהבת את מנהטן ואת הבנינים הגבוהים 
שלה. היא נראית לי בדיוק כמו שנראתה לי בסרטים. היא היתה נגישה ומוכרת לי, מהרגע
שיצאתי מפתח המונית שהביאה אותי לבית המלון אליו הגענו ובו לנו 9 לילות שלמים.
10 ימים של שיכרון חושים. של גמיעה בצימאון רב של חוויות, של קולות וריחות של העיר
הכי נכתבת, מסופרת ומצולמת בעולם. ככה אני מרגישה לפחות.
טיולים בפארקים, בגנים, בבנינים, במוזיאונים, בחנויות, ברחובות. התמצאות בסאבווי, 
זה היה ממש קל. נסיעה כיפית ופשוטה ממקום למקום. הליכה ברגל, במקום שמרושת
בריבועים ולכן קל להתמצא בו. בריחה מהגשם שיורד לפתע אחרי הצהריים, גשם של 
ברכה שמנקה את כל העיר ומבריח את כל היושבים של הפארקים לכל מיני מקומות 
מוזרים של מחסה. מנהטן, אני מתגעגעת אלייך. אני אשוב לבקר, לי זה ברור.


פריז, אהבה ישנה נושנה


עמוד יולי - העמוד שהוקם לזכר מהפכת יולי של 1830, נמצא בכיכר הבסטיליה

פריז היא העיר הכי אהובה עלי וזו האהבה הכי ותיקה שלי. צילמתי את התמונה הזו באחד 
מהביקורים הרבים שלי בשוק הבסטיליה, שנמצא סמוך לכיכר הגדולה. הכיכר הזו היא 
סמל וזיכרון למהפכה הכי חשובה בצרפת - המהפכה הצרפתית. מהפכה שהראתה לעולם
שאפשר לנהל משטר דמוקרטי וחיים דמוקרטיים. נכון שעברו עשרות רבות של שנים 
ומהפכות לא מעטות עד שהגענו לימינו אנו ולחיים דמוקרטים של ממש, אבל שם 
היתה ההתחלה, בכיכר הבסטיליה.
אני אוהבת את הצילום הזה כי הוא מראה את החיים האמיתיים. את היופי וההדר אבל 
גם את המכוניות שנוסעות בדרכן משם לכאן, סביב הכיכר. קרו בכיכר הזו דברים איומים,
היה בה מבצר ששימש ככלא למתנגדי השלטון המלוכני. היתה שם מלחמה ודם נשפך
בה. עברו מאות שנים והיום חיים שם חיים רגילים, בלי מהפכות ובתי כלא אפורים.
מתנקזים אליה 3 רובעים של פריז - הרביעי, האחד עשר והשנים עשר. יש לידה תחנת מטרו 
גדולה, ובית אופרה חדש. יש מסביב בתי קפה רבים, אולמות של מופעים ובכיכר עצמה
 יש הפגנות פוליטיות רבות.
כשאני מבקרת בפריז אני משתדלת תמיד להגיע לשוק של יום ראשון שנמצא ליד הכיכר.
זה שוק גדול של למעלה מ-100 דוכנים. יש בו ירקות ופירות, מאכלים שונים, גבינות
וגם מעט עתיקות, בגדים ודוכני יד שניה. אני אוהבת את ההליכה בשוק הזה. את הקנייה
 של הפירות הטעימים והגבינות. אני אוהבת לראות איך בסביבות 14:30 בצהרי היום,
בסדר מופתי מתחילים הסוחרים לארוז את מרכולתם ותוך חצי שעה, גג שעה כל השוק
הענק הזה נעלם כלא היה. אני אוהבת את הכיכר הזו שנותנת משמעות כזו גדולה לחיים
המודרנים שלנו, אבל על פני השטח כל מה שרואים בה זה את החיים הפשוטים והיום 
יומיים. שוק, בית קפה, כביש סואן ותחנת מטרו גדולה. מה עוד צריך אדם בחיים?

888888888888888888888888888888

מקווה שאהבתם את צילומי השחור לבן ומקווה שאהבתם את הסיפורים שלי.
הכי אשמח אם תספרו לי מה אהבתם. איזה צילום? איזה סיפור? 
אשמח אם תעקבו אחרי גם באנסטגרם, תזכו שם להרבה רגעים של השראה:
My Instagram




יום חמישי, 9 בנובמבר 2017

תל אביב פארק הירקון, פיקניק ב'ראש ציפור'


תל אביב, פארק הירקון, אריק איינשטיין

אריק אינשטיין כתב את המילים לשיר 'תל אביב גדות הירקון 1950' ושלום חנוך 
כתב את המנגינה. השיר יצא באלבום המופתי 'חמוש במשקפיים', שיצא ב-1980.
 ההופעה היחידה שראיתי בה את אריק היתה של האלבום הזה, וזה היה במקרה גם 
סיבוב ההופעות האחרון של אריק אינשטיין. בזמן שעבר מאז הבנתי שהיה לי מזל גדול
 שזכיתי לראות את אריק אינשטיין בהופעה חיה.
אריק אהב את תל אביב, חי בה את רוב חייו, ומצא בה את סופו.

גדות הירקון מתחם 7 תחנות 2017
תל אביב, גדות הירקון 2017

מוזמנים להפעיל את הסרטון, להגביר מעט, להתרווח על הכסא ולעצום את העיניים.
לפתוח אותן ולקרוא את הפוסט. 



תל אביב גדות הירקון 1950 / אריק איינשטיין


קון, ירקון, ירקון - איי איי איי 
שמש צהובה בשמיים 
שום דבר לא זז 
שקט חם, כבד 
שני ילדים יושבים בתוך שורשי אקליפטוס ענק 
אקליפטוס ענק 
ששותה לרוויה את המים הכחולים 
תל אביב, גדות הירקון, 1950 

קון, ירקון, ירקון - איי איי איי 
שמש צהובה בשמיים 
וירוק כהה כהה 
ירוק כהה במים 
שני ילדים וסירה 
והזמן זוחל לאט 
שום דבר לא זז 
שקט חם, כבד 
זוג אוהבים בסירת משוט חוצים בהנאה 
בהנאה את המים החולים 
תל אביב, גדות הירקון, 1950 

קון, ירקון, ירקון - איי איי איי 
שמש צהובה בשמיים 
וירוק כהה כהה 
ירוק כהה במים 
שני ילדים וסירה 
והזמן זוחל לאט 
איי איי איי 

נחל הירקון 2017
תל אביב, גדות הירקון

מרכז צפרות 'ראש ציפור'

ביוני 2017 נפתח לציבור מרכז צפרות חדש, באתר ראש ציפור. האתר עדיין מגודר 
(אולי הוא ישאר מגודר), מסביבו וכן בתוכו נמצאת גדר החוסמת הליכה בתוכו, 
לפחות לרוכבי אופניים. ברגל ניתן לעבור את הגדר הזו בקלילות. האתר הוקם 
על תווי נדידת הציפורים בארץ, וכוונת המקימים שלו היא ששם מגוון רחב של ציפורים
 יקננו ויאכלו וימצאו את מזונם. בקק"ל אומרים שבנו את האתר בהכוונה לצרכי הציפורים 
בכך שבנו להם מרחב מוגן במקום. באתר שגודלו כ-30 דונם, שתלו אנשי קק"ל 
צמחייה מקומית שאופינית לבתי גידול של מים ואגמים והביאו דגים מקומיים. 
יש שם מפלי מים קטנים, אגם מלאכותי וביצה טובענית קטנה. לנוחות המבקרים 
הקימו בתני עץ עם חריכי הצצה בגבהים שונים, שיתאימו גם לילדים. 
אנחנו הרחנו מסביב מרווה, ראינו עצי תאנה ושיחי גומא, אקליפטוסים, סוף ועוד.

השתקפויות באגם של מרכז צפרות 'ראש ציפור' פארק הירקון
האגם המלאכותי ועץ אקליפטוס ענק במרכז החדש

שבוע שעבר נסעתי למקום, לראות איך הוא בדיוק נראה. אהבתי את המקום והצעתי לניר, 
חברי היקר לערוך לו פיקניק יום הולדת, במקום. הוא הסכים, ואני הייתי מאושרת לחזור
 עם מצלמה למקום היפה הזה. למי שלא מכיר הוא נמצא דרומית לאתר של 7 תחנות, קרוב 
מאד לחניון הגדול שמתחבר לרחוב רוקח הרמת גני. במשך היום החניון הגדול ריק כמעט
 לחלוטין, אולם אם מתכננים להגיע בסוף השבוע יש לקחת בחשבון שמי שמגיע
 לאזור הזה מכיר את החניון.

האגם והביצה במרכז הצפרות 'ראש ציפור' שבפארק הירקון
האזור המזרחי של מרכז 'ראש ציפור'

השלווה ששררה סביבנו היתה בלתי נתפשת. מאחורינו וממזרח לנו ניצבים בתיו של שיכון 
ותיקים השייך לרמת גן. ממערב לנו הבתים של שכון בבלי התל אביבי ומולנו פארק הירקון 
עם הכדור הפורח והמגדלים של תל אביב. מידי פעם ראינו רוכבי אופניים וראש של משהו 
שהולך באחד השבילים שמקיפים את המרכז.

פיקניק בראש ציפור

פיקניק במרכז צפרות 'ראש ציפור' פארק הירקון

בבוקר הפיקניק קניתי לנו ירקות, גבינות, לחם, עוגה ושוקו טעים. הבאתי מפה, מפיות,
 סכום ומים. ניר הוסיף שוקולד ואבוקדו וכל הטוב הזה נפרש על המפה במקום המוצל 
שאליו הגענו. ליד אחד מבתני העץ עומדת גדר שחוסמת את ההליכה על השביל שמקיף
 את האתר. עקפנו את הגדר כי רצינו לערוך את הפיקניק על גבעת האקליפטוסים
 שנמצאת בקצה המרכז. היינו לבדנו בכל המקום, וקיוונו שלא יגרשו אותנו משם- גם כי 
עברנו את הגדר וגם כי ערכנו פיקניק, אין לי מושג אם מותר או אסור 😊
עד שעזבנו לא היה שם אדם חוץ מאתנו, כך שזכינו לשקט ושלווה מבורכים.


גבעת הפיקניק שלנו

אחרי כשעתיים של אכילה ורביצה נעימה, הרבה קשקושים וצחוקים, אספנו את השאריות,
קפלנו את המפה והשארנו את המקום בדיוק כמו שקבלנו אותו. לפיקניק שלנו לא היה זכר.
הלכנו לטייל במתחם עצמו, קצת לחקור אותו מקרוב. התמונות משם:


עץ אקליפטוס ואי עם גזע אקליפטוס ב'ראש ציפור' פארק הירקון

על האי הקטן שבמרכז האגם הושאר גזע של אקליפטוס, שישמש כמקום קינון לציפורים.


אגם מלאכותי וחורשה במרכז הצפרות 'ראש ציפור' בפארק הירקון
חורשה שנושקת לאגם

השתקפויות של צמחי מים במרכז המפרות 'ראש ציפור' שבפארק הירקון
צמחי מים ב'ראש ציפור' במרכז הצפרות שבפארק הירקון

צילמתי בתוך ביתן התצפית:


חרכי צפייה בביתן העץ ב'ראש ציפור' בפארק הירקון

כשסיימנו את הסיבוב, אחרי שנחנו מעט בביתן התצפית, הגענו לכניסה המסודרת למתחם.
עמד שם מדריך, אולי של החברה להגנת הטבע ודיבר לחבורה של צעירים שחנו בכניסה
 עם סגווי. הספקתי לשמוע שהוא מסביר להם על המקום ושיכנסו למקום, גם אם אין שם
כרגע בעלי חיים. צחקתי לעצמי כי באמת לא ראינו שם שום ציפור נודדת או מקננת, אבל
המקום כל כך יפה. אמרתי לחבורה שאין שם ציפורים אבל המקום מהמם. 

המשכנו לעבר המתחם של 7 תחנות. האזור נמצא בשיפוצים של העירייה - הביאו אבנים
גדולות ולבנות והתכוונו להניח אותם באזור. אני מניחה שבביקור הבא שלי אראה אותן.
נחנו על ספסל מול המים, באזור שעופות שונים שוחים ומתרחצים במים. זו היתה חוויה
לצפות בהם:



ניר האכיל את הברווזים ושאר העופות בפירורי עוגה ותוך דקות ספורות גרמנו לכל העופות
לעזוב את האגם ולהגיע לספסל עליו ישבנו. הפסקנו את ההאכלה אחרי שהבנו שאנחנו
מפרים את שלוות המטילים האחרים.


סירה באגם הגדול וכדור פורח

- פיקניק אפשר לערוך בכל מיני אזורים על גדות הירקון, לאו דווקא ב'ראש ציפור'.

אני חושבת שכל מקום יכול להיות מסקרן ונעים לאורך גדות הירקון. 
יפה שם בכל הכיוונים.
- נפרדנו ניר ואני, אחרי כמה שעות של מנוחה ומילוי הנשמה שלנו באנרגיה 
ואוויר צח. אני אשוב לאזור הזה של הפארק, בתקווה שאזכה לראות את
הציפורים הנודדות, שהבינו שזכו פה למקום קינון משובח בדרך.
- הבטחתי לעצמי שאעלה לשמיים ואראה את הנוף של תל אביב מהכדור הפורח הזה.
אני משקיפה עליו כל יום מהמרפסת של הסלון. יש הרבה סיבות להגיע לפארק הירקון.
- אשמח לשמוע בתגובות איפה אתם אוהבים לערוך פיקניק. 
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...