יום שני, 16 באוקטובר 2017

טיפים שיעזרו לכם לבחור בית מלון בנסיעה לחו"ל

טסים לאמסטרדם

במאי החלטנו שחופשת הקיץ שלנו תהייה באמצע אוגוסט ורצינו לבחור עיר אירופאית 
קרירה. חופשה בחו"ל היא יקרה ואנחנו תמיד מנסים להוזיל את העלויות שלה. 
הדרך הכי נוחה היא לקבוע כחצי שנה מראש את היעד של החופשה, לקנות כרטיסי טיסה
 ולשמור מקום בבית מלון. השנה היינו בטוחים שאנחנו לא נוסעים ולכן לא תכננו חופשה. 
בסביבות מאי הבנתי שהנשמה שלי דורשת לפרוש כנפיים ולנשום אויר ארופאי, עדיף קריר. 
אבי הסכים איתי והתלבטנו בין שתי ערים צפוניות: ברלין ואמסטרדם.
אמסטרדם ניצחה בתחרות - אבי ואני לא היינו בה 25שנים 😆 , לעומת ברלין, שבה 
היינו לפני שלוש שנים. ההגעה לאמסטרדם יקרה בכל החודשים ובאוגוסט המחירים הכי
גבוהים. כל כך גבוהים, שנציגת אל על , עימה דיברנו בדקה פעמיים שהמחיר שהיא ואנחנו
 קבלנו זהה, ושאכן לא מדובר בטעות.
הסיבה שבחרנו באל על היתה שטיסה סדירה עימם וכל שאר הטיסות המוזלות, יצאו במחיר זהה.
 עכשיו הגיע התור של מציאת בית המלון בו נלון באמסטרדם.

איך בוחרים בית מלון?

פינה במרפסת בית המלון באמסטרדם
פינה במרפסת של בית המלון באמסטרדם

 רבים מחברי כבר לנו בדירות, ואנחנו לא ניסינו זאת, גם לא הפעם, בעיקר בשל חוסר אמון
 קל במערכת (מקרה לא נעים שקרה לחברים רק הוסיף לרתיעה שלנו). אני מאמינה שתוך
כמה שנים גם את המשוכה הזו נעבור 😊
 התחלתי לחפש במרץ בית מלון וכן המלצות על דברים מעניינים שנוכל לעשות באמסטרדם. 
לכל אחד יש דרישות אחרות כשהוא מגיע לעיר זרה, שאיננה ביתו, ובעיר הזו הוא צריך 
לבחור בית מלון. השהות שלנו בחופשות הן בממוצע של שבוע ימים, 6 לילות לפחות. זה זמן
די ארוך לשהות בבית מלון לכן אני מקפידה מאד בבחירה שלו. 
יש לנו לא מעט דרישות, אבל אני חושבת שהן חשובות ואולי הן יעזרו לכם בבחירת 
הבאות שלכם בבית מלון. עד היום כל בתי המלון שלנו היו מוצלחים ואני אשמח להמליץ 
על כולם. בתגובות לפוסט תוכלו לבקש ואתן לכם המלצות. 
(ההמלצות שלי הן לפריז, לונדון, ניו יורק, רומא, ברלין ואמסטרדם)


פרח סדול במרפסת בית המלון באמסטרדם
פרחים במלון באמסטרדם

קריטריונים לבחירת בית מלון מוצלח  

1. מלון שמעניק הרגשה נעימה וביתיתשתשרור במלון אינטימיות מסוג מיוחד שמלון
 גדול לא מסוגל להעניק, לכן עליו להיות בסגנון של מלון בוטיק. 
2. האזור בו נמצא בית המלון צריך להעניק תחושה שנעים ובטוח להסתובב בו, בשעות
היום אבל גם בערב וכשחשוך. המלון צריך להיות במקום שיתן לנו תחושה של בית, 
שלא נרגיש בו זרים. אנחנו מעדיפים שזה יהיה מלון שלא יושב על כביש ראשי,
צומת כבישים כדי שנוכל לישון בלילה בשקט.
- אנחנו נעזרים בכל הכלים הויזואלים שיש בנמצא: 
google maps, street vew, google earth
3. קירבה - אזור בית המלון צריך להיות קרוב מספיק למרכז העיר אך לא חייב להיות 
במרכז. זו דרישה שהיא כמובן מאד כללית, כי כבר ראיתי שיש ערים שהן יוצאות דופן.
- רומא וברצלונה - לדעתי בית המלון חייב להיות במרכז העיר.
פריז - אין לה בדיוק מרכז. חלקים רבים בה יכולים להיחשב מרכז. אני למשל מעדיפה
 כאזור שינה את סן ז'רמן, אזור של גנים, רחובות שקטים, אך גם של מסעדות, 
וחיי לילה.
לונדון - כמו פריז, המרכז בה לא כל כך חשוב.
- בקשר לקירבה חייבים להתייחס לתחבורה הציבורית. ככל שהתחבורה יותר קלה ונוחה
 כך מיקום המלון כ'קרוב' למרכז פחות חשוב, כי קל להגיע ממקום למקום.
4. שירותים שהמלון מעניק - מזגן וכספת. החופשה בקיץ ומהניסיון שלנו, אירופה 
מתחממת ולהיות בלי מזגן זה רעיון לא מוצלח.
- כספת - מחויבת המציאות מבחינתנו. גם בשל המחשב הנייד שאני מביאה וגם כי כל
ערב אנחנו מכניסים לכספת את כסף, מצלמה וכל מה שנראה נחוץ ושלא נסתובב בו
במשך היום.
5. ביקורות על בית המלון. המלצות של חברים ושל חברי קבוצות שונות בפייסבוק מאד
 חשובות לנו. הסיבה ברורה - ניתן לסמוך עליהם שיאמרו איך היה המלון, בלי אנטרסים
מוקדמים. שיטה נוספת שאנחנו נעזרים בה היא קריאת ביקורות, והצלבת ביקורת לפי 
חודשים. אם מגיעים בקיץ והמלון ברחוב סואן, לא מעט פעמים פסלנו מלונות שביבקורת
רשמו שהרעש מהרחוב היה בלתי נסבל. ביקורות של חורף הן לא אותן ביקורות של קיץ.
אני מעדיפה להשקיע בכך זמן, לקרוא על מה אנשים התלוננו, וזה בהחלט עזר לנו.
דוגמא טובה לכך היתה לנו ברומא. היו הרבה בתי מלון שנראו לנו טובים וענו על
 הדרישות שלנו. בחרנו בסוף במלון שחברים המליצו עליו, וכמובן קראנו את הביקורות.
אחת היתה מוזרה, אך חשובה. היה כתוב בה שצריך לשים לב, שכשמגיעים לשם
בית המלון מנסה להעביר את האורחים לבנין שנמצא מול המלון ושם לא נוח, אסור 
לוותר להם וצריך להתעקש להישר במלון עצמו. זכרתי היטב את הביקורת הזו. כשהגענו 
למלון נרשמנו ופקיד הקבלה ביקש שניקח את המזוודות ונלך עמו לבניין ממול. לא הסכמנו 
לקחת את המזוודות, אלא רק ללכת עמו לראות את המקום. חצינו את המדרכה, עלינו 
במדרגות, ונכנסנו לבנין חדש אומנם, אך החדר היה קטנטן ומולו בר עם אופנועים.
 ממש לא המלון הרומנטי שדמיינו לעצמנו. חזרנו למלון עם פקיד הקבלה המבולבל
 ודרשנו להישאר בבניין עצמו, וכך היה. לולא הביקורת ההיא וההמלצה שבה להתעקש, 
אולי היינו חושבים שזה המלון והיינו נשארים במלון שממול.
6. תקציב - המחיר שאנחנו מוכנים לשלם תמורת החדר בבית המלון משתנה. יש שנים
שהתקציב היה גדול יותר ויש שנים שהוא קטן יותר. גורם חשוב במחיר הוא המרחק בזמן
מההגעה אליו. בדיוק כמו בטיסות. להחליט מוקדם גם מוזיל את המלון. מכיוון שהחלטנו
על המלון קרוב להגעה אליו גם המחירים של המלונות באמסטרדם היו יקרים. קבלתי 
המלצה על 2 בתי מלון שענו על הקריטריונים שלנו אבל המחיר היה בלתי אפשרי
מבחינתנו. על המלונות האלה ותרתי מיד.
7. ארוחת בוקר - אנחנו מאד אוהבים ארוחות בוקר גדולות בבתי מלון. אנחנו אוהבים
 לאכול בבוקר, לאכול דברים קטנים במשך היום ואת הארוחה העיקרית לאכול בערב.
- אם אין במלון ארוחת בוקר והמלון מצוין זו לא סיבה לאי בחירת המלון, אבל אם יש בו 
ארוחה טובה אנחנו תמיד מזמינים.
8. גודל החדר - מכיוון שאנחנו לנים מספר ימים בבית המלון החדר צריך להיות גדול מספיק 
כדי שלא נרגיש שאנחנו נחנקים מחוסר אוויר וצפיפות. בנוסף על כך, בחדר גדול יותר יש 
גם ארון גדול יותר, מה שמביא אותי לסעיף הבא.
9. ארון גדול - בחדר צריך להיות ארון מספיק גדול לבגדים של שנינו. אנחנו תמיד 
מביאים הרבה בגדים, הרי המזוודה סוחבת, לא אני (כשצריך אבי סוחב ואני מודה לו על כך). 
ידענו שבאמסטרדם יהיה מזג אויר מורכב - גם חם, גם קר ולכן שנינו הבאנו הרבה בגדים.
 שנינו מתלבשים היטב גם בחו"ל ואני מביאה בגדים ונעליים, ז'קטים ושמלות. 
10. קולבים - לא משנה מה גודל הארון, אף פעם אין בו מספיק קולבים לטעמי. אני אוהבת 
שנוח לי ושגם בחו"ל אני רואה מולי את כל הבגדים שלי. לכן בכיס היחצוני של המזוודה 
אני תמיד מביאה קולבים דקים, שלא שוקלים כמעט, אבל משאירים את הארון שלי מסודר. 
* אנחנו אוהבים לפרוק את החפצים שלנו כשאנחנו מגיעים לחדר. ככה אנחנו גורמים
 לחדר להפוך לבית שלנו מהר מאד.
* טיפ להפיכה מהירה של החדר לביתי ונעים: בכל סופר יש זרי פרחים. אני מקפידה 
לקנות זר ביום ההגעה למלון וההרגשה להגיע לחדר עם זר פרחים היא נהדרת.


זר הפרחים שקניתי לחדר שלנו בבית המלון באמסטרדם
הזר שלנו בחדר בית המלון

בחנתי לפי הדרישות שלנו את כל המלונות שנראו טובים ושקבלתי עליהם המלצות. זה לקח
לי סוף שבוע שלם, אבל הרבה בתי מלון ירדו מהרשימות, עד שבחרתי במלון מיוחד במינו.
 הוא ענה על כל הדרישות שלנו ונשאר לי רק לתכנן איך נהנה  בחופשה. 

 המלון שלנו באמסטרדם

ראיתי תמונות של המלון והחדרים בו ובחרנו בחדר גדול, בקומה השניה. במלון הזה יש גם
 סוויטות, בחלק שונה של המלון, אבל עדיין בתוכו. ישנם בו גם חדרים גדולים מאד עם 
מטבח אולם הם נמצאים בחלק נפרד מהמלון. כשנרשמנו אצל פקיד הקבלה הציעו לנו
 את החדרים הללו, אבל לנו היה חשוב לשהות בתוך המלון עצמו ולספוג את האווירה 
המיוחדת שבו.


חזית בית המלון באמסטרדם
חלק מחזית בית המלון שלנו באמסטרדם

באיזה בית מלון בחרתי ומה היו הדברים המיוחדים בו?
אני מזמינה אותכם לקרוא בפוסט הבא.
* אם יש לכם שאלות על בתי מלון בחו"ל, אם אתם רוצים לקבל המלצות
 על בתי מלון שלנתי בהם, תכתבו הכל בתגובות לפוסט. אשמח לענות
על שאלות, ואשמח לדעת אם יש לכם טיפים נוספים.
* מוזמנים לעקוב אחרי גם באנסטגרם:
My Instagram

יום ראשון, 8 באוקטובר 2017

איי ווייוויי - אולי, אולי לא - התערוכה של מה שיש ומה שאין

  'אולי, אולי לא' הוא שמה של התערוכה של האומן הסיני איי וויווי. זמן רב רציתי להגיע 
למוזיאון ישראל ולראות בו את התערוכה המדוברת.  זו התערוכה הראשונה שלו בישראל, 
ואני מקווה שלא האחרונה. הרבה מאד כתבו על התערוכה הזו, ואני מביאה כאן את 
הקישור לפוסט המעולה על התערוכה של חברתי רבקה קופלר. זו באמת הזדמנות נהדרת 
להמליץ, למי שלא מכיר את הבלוג שלה 'אוספת אוצרות' ובו הפוסט  MADE IN CHINA.
אני התרשמתי שאיי ווייויי מציג בתערוכה הזו, באופן מאד מיוחד ואסתטי את 
מה שיש בה אך גם את מה אין (בה). לדעתי הדיבור העיקרי כאן הוא בנושא הראליזם של 
התקופה שלנו ושיקוף של מה שנעשה במשטרים דיקטטורים ואיך אנחנו כפרטים מושפעים 
מההתיחסות הזו אלינו. גם כשאנו - אזרחי ישראל למשל, צופים בתערוכה, ואנחנו חיים 
במדינה דמוקרטית, עדיין אנחנו אזרחי העולם, רואים מה קורה בסביבתינו, הקרובה
 והרחוקה. במקומות רבים בעולם אין שלווה, אין אינדבידואליזם, אין דמוקרטיה, אין חופש 
לביטוי אומנותי, אין חופש להבעת דעה, אין שקט, אין שיוויון - לא בהזדמנויות
 ולא בין האנשים ועוד.

'אולי, אולי לא' התערוכה

סלפי שצילם איי וייויי את עצמו בדרך למעצר הבית שלו
תמונת סלפי שצילם איי ווייוויי בדרך לבדיקה בבית החולים, לאחר שהוכה
על ידי שוטרים בחדרו בבית מלון, ב2009.

התערוכה 'אולי, אולי לא' מסתיימת ב - 28/10 כך שיש לכם עוד שבועיים לפחות 
לראות אותה, ואני מאד ממליצה.

מעט פרטים אינפורמטיביים

בקצרה על חייו, איי וייויי הוא אומן סיני, מהאמנים הסינים הידועים והמוערכים ביותר בשנים
 האחרונות. הוא נולד ב -1957 בביג'ין ובגיל שנה, אביו, שהיה משורר ואינטלקטואל הוכרז 
כ'אויב העם'. ההכרזה הזו גרמה לכך שהמשפחה כולה הוגלתה למחנה עבודה, בו חיו עד
 שנת 1976, עם סיום המהפכה התרבותית. איי ווייוויי היה אמן אוונגרד שקרא
 באומנותו לחופש אומנותי ופוליטי והעבודות שלו מתעסקות בנושאים האלה בביקורת 
שלטונית וחברתית. ב - 1981 עבר לחיות בניו יורק וחזר משם  ב-1993 לסין, כדי לסעוד 
את אביו החולה. בביג'ין הוא הצטרף לאומנים סינים אוונגרדים והציג בתערוכות ופירסם 
ספרים במחתרת. הוא עסק באדריכלות, פתח בלוג מאד פופולרי, בו ביטא את דעותיו 
הפוליטיות והחברתיות.  בתחילת 2011 נהרס הסטודיו שלו בשנגחאי, ובאפריל אותה
 השנה הוא נעצר בשדה תעופה, בדרך לתערוכה בטייאן, ודרכונו נלקח.
הוא והואשם בחתירה תחת סמכות המדינה ובהעלמות מס. בתום המשפט הוא הורשע 
וקיבל קנס עצום של 2.3 מליון דולר. איי ווייוויי היה עצור 81 יום במקום מחבוא. 
דרכונו הוחזר לו רק ב-2015, 4 שנים לאחר המעצר.
כיום הוא חי בברלין, בה הוא יכול לפעול באופן חופשי. הוא מתעסק בעיקר בנושא
של הפליטים ברחבי העולם ועושה סרט דקומנטרי על חייהם. הוא הקים סטודיו ביוון 
וביקר ב-32 מדינות ובעשרות מחנות פליטים, ביניהם בעזה ובירדן.

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

גרעיני פורצלן

גרעינים מפורצלן מהתערוכה של איי ווייוויי ושמלה של HANA
23 טון גרעיני פורצלן ושמלה של HANNAH

התערוכה נפתחת עם מייצג של 23 טון גרעיני חמניות: עשויים מחרסינה וצבועים ידנית
אחד אחד. 1600 איש עמלו על הכנת הגרעינים האלה במשך כשש שנים. הסינים מסתבר, 
אוהבים לפצח גרעינים, ממש כמונו. הגרעינים שמונחים על הריצפה כשטיח ענק יכולים 
לסמל את היחס של השלטון הסיני לעמו כאל מסה אדירה של אנשים שניתן לשנע, להעביר,
 לחסל את בתיהם, להכניס למחנות לחינוך מחדש, לכלוא, ואפילו לחסל כשהמטרה מקדשת 
את האמצעים. כל אלא הם 'פרויקטים' שהסינים פיתחו בהם מומחיות עצומה. 
פרח החמניה, נקרא באנגלית sunflower והכינוי של מאו דזה טונג, מנהיג המפלגה 
הקומוניסטית השלטת בסין, והאחראי ל'מהפכה התרבותית'  ולהשלכותיה האיומות, היה
שמש האומות. החמניה פונה תמיד לכיוון השמש, וכך גם הגרעינים שבתוכה פניהם לשמש,
ומכאן הדימוי של גרעיני החמניה כאזרחי סין מובן. ערמת הגרעינים העצומה, הגרעינים 
שנראים זהים הם התרסה על כך שלא רואים כאן את האינבידואל, אין כאן משהו מהאישי, 
לא נמצא כאן את האיש הבודד המיוחד במינו על רצונותיו ורעיונותיו.
- כשהגענו למשטח הגרעינים לא התאפקתי והתכופפתיכדי להרים חופן של גרעינים. 
הרגשתי צורך לגעת בהם. לא שמתי לב שבכל מקום יש שלטים שאסור לגעת.
לא העירו לי, אבל אחר כך ראיתי שאנשים מתכופפים אחרי, ואז פנו אליהם השומרים
 והראו את הקופסא שעומדת בצד ובה גרעינים מהתערוכה, שאותם אפשר להחזיק.
(בתחתית הפוסט אני מביאה סרטון מקסים על תהליך הכנת הגרעינין בכפר הקטן
 בסין, אל תפספסו אותו).

הפלת הכד משושלת האן

איי ווייוויי זורק כד משושלת חאן עבודה מקוביות לגו
איי ווייוויי מפיל כד משושלת חאן עבודה מקוביות לגו
פסיפס קוביות הלגו של הפלת הכד העתיק מתקופת שושלת האן

ב-1995 ניפץ איי ווייוויי כד בן כ-2000ש' של שושלת האן. זה היה כמובן ניפוץ סמלי, ובמקרה
של איי ווייוויי אומנותי וביקרתי. ביקורת על ההרס הנוראי שעשה מאו דזה דונג בזמן
המהפכה התרבותית. על הרס התרבות הסינית עתיקת היומין, על הרס המקדשים, 
האומנות הסינית וכמובן כליאת אנשי הרוח והתרבות ורציחתם הרוחנית והפיזית. כמובן
שאסור לשכוח שמשפחתו חיה 20ש' במחנה עבודה, כמו אנשי תרבות אחרים.
איי ווייוויי החליט ליצור את העבודה מקוביותלגו ופנה לחברת לגו לקבלת הקוביות.
חברת לגו מאפשרת לכל אומן לקבל קוביות לשם יצירתו, כאשר התנאי היחידי לאי קבלה 
הוא שאסור שלעבודה יהיה גוון פוליטי. איי ווייוויי לא התיאש מהתשובה ופרסם
 את מכתב התשובה בעמוד האנסטגרם שלו. בתגובה למכתב הוא קיבל כמויות עצומות
 של קוביות מכל רחבי העולם, וכך הצליח להביא את העבודה ליידי סיום.

עצים וסלעים

מחברי ברזל בגזע עץ בעבודתו של איי ווייוויי
מחברים בין חלקי העץ

העצים האלה מרגשים. מרחוק הם נראים כמו עצים מצוירים. כמו עצים שאם משהו מבקש
שיתארו לו עץ ככה נראה עץ. מעין שלמות צורנית. כמובן שכשמתקרבים ורואים
את הברזלים התחושה קצת משתנה. המורכבות נכנסת למחשבה. מצד אחד זה כבר לא 
עץ 'אמיתי'. מצד שני - הרי הוא מורכב מעצים אמיתיים.

עץ מלאכותי מתוך תערוכה של איי ווייוויי
עץ מלאכותי מקרוב עבודה של איי ווייוויי
העצים המחוברים מחדש

בתערוכה מוצגים עצים ענקיים, שלמעשה הם גזעי וחתיכות עץ המחוברים מחדש
בצורה של עצים. כל עץ שוקל 14 טון וגובהו 8 מטרים. העצים מורכבים מחלקי עצים מתים
שנאספו בהרים של דרום סין ונמכרו בשווקים. במשך חודשים חיברו נגרים בדייקנות
מרשימה את החלקים - מהשורשים וכלה בענפים והפכו אותם לעץ 'אמיתי'.
בתערוכה מסבירים שניתן לראות בעצים האלה את השכבות והרבדים מהם עשוייה
סין, עד להפיכתה לאומה אחת גדולה. אני מניחה שאפשר לאמר זאת על כל אומה,
לא רק על סין. בעידן שלנו בו קטלוניה מבקשת להיפרד מספרד למשל, האחדות הזו
של העמים נראית רופפת מתמיד. המחברים הגדולים מברזל שיצר איי ווייוויי ומחברים
בין חלקי העצים נראים כיום לעין באופן חד ולעיתים כואב.
בין העצים מפוזרים גזעים שנשארו וכן מעין בולי עץ עשויים מחרסינה שיצר האמן. נוצרים
כאן גני זן עדינים. חיים, מוות, לידה מחדש. איי ווייוויי מפגיש אותנו עם רבדים עמוקים
 של המחשבה שלנו. חוץ מהמורכבות של האומה, גם עם הנושא של החיים ומה המשמעות 
של המלאכותי. האם זה משנה שאלו גזעים וחלקי עץ שהפכו כאן לעץ 'אמיתי'? המורכבות 
של חיים ומוות בחיים שלנו. זה מיד מזכיר לי את הנושא שעליו מדברים העתידנים - 
על הבינה המלאכותית. בהתחלה יהיו לנו בגוף איברים מלאכותיים שיחליפו איברים
 ש'התקלקלו' אם בעקבות מחלה ואם בתאונה. בשלב הבא נחבר לראשנו אוזניה או 
כבל חשמלי שיעניק לנו יכולות וכישורים. בשלב הבא ילד/הורה שיאבדו חייו יקום
 לתחייה כאנדרואיד מדוייק במראה, רק חכם יותר כי בראשו יהיה מחשב.
בשלבים הבאים לא נדע מי הוא מי - מי האדם ומי האנדרואיד, ואחר חוזים שאנחנו-
בני האדם נעלם וישארו רק הם. זה כל כך רחוק ממני. אני שמחה שהכל יהיה אחרי.
- הביקורת החברתית גדולה, לא רק על משטרים שאינם דמוקרטים, גבולות הביקורת
 נמתחים עוד ועוד.

טפט שטרי החוב

טפט שנוצר מ-3366 שטרי חוב ששלח איי ווייוויי
כל שטר חוב שונה ממשנהו

המתחם הגדול בו נמצאים העצים מוקף כולו בטפט אדמדם ונעים למראה. רק כשמתקרבים
מבינים את גודל שותפות הגורל שלה זוכה איי ווייוויי. כזכור גזרה עליו ממשלת סין קנס כבד 
מאד של 2.3 מליון דולר, בעקבות אשמה שהוא מעלים מס סדרתי. איי ווייוויי כמובן שלא יכל 
לשלם את הקנס, אולם הבטיח למי שתרום לו את הכספים, שיחזיר לו אותם עם ריבית של 10 
אחוז. הטפט הזה נוצר מצילום של 3366 שטרי החוב שהאמן שלח לתורמים שלו. תוך שבוע
נתרמו לו  1.5 מליון דולר ודובר על כך שהאמן מנסה לברר עם הממשל הסדר כספי לשם
השלמת החוב הגדול. בראש כל שטר חוב מופיעות המילים: שיוויון, צדק, הגינות, חופש ביטוי
וסכום התרומה מצויין בבולים. את פרטי התורמים כתבו בכתב קליגרפי מתנדבים של האמן.

עצי ההסקה

קיר עצים מהתערוכה של איי ווייוויי
מיצג שנעשה כמחווה לעצי ההסקה מהילדות של האמן

לתערוכה הגיעו כ-6000 חתיכות עצים שהובאו ממקדש שנהרס בסין. במוזיאון היו צריכים 
לישר אותם ולהרכיב אותם בדרך מיוחדת במינה, המסתמכת על הצורות השונות של כל
גזיר עץ, כדי להפכם לחתיכה אחת. האמן בנה אותם כמחווה לאיסוף עצי ההסקה של אביו.

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
בתערוכה ישנם עוד הרבה עבודות מרתקות. למשל טפטים המספרים על חיי הפליטים, 
ועל מצלמות המתעדות את חיינו. זו לא תערוכה קלילה ופשוטה היא מחייבת מחשבה.
יש כאן דיסהרמוניה גדולה בין היופי והאסטטיקה של העבודות לבין מה שהן מייצגות.
 את סרטון הוידאו המדובר עם הטיגריס שניצל בגן החיות בעזה אני מודה שלא יכולתי
 לראות.  אולי אתם תהיו אמיצים יותר ממני ותהיו מסוגלים לצפות בו.

אפילוג ירושלמי

כשסימנו לראות את התערוכה הסתובבנו קצת בין התערוכות של המוזיאון וראינו כמה 
תערוכות מרתקות, בינהן התערוכה של החפצים ממזרח אסיה. התערוכה הזו מעניינת 
במיוחד משום שלא כמו זו שראינו בפריז, כאן ישנם פריטים שמוצגים כמו שהם לקהל,
 ללא חציצה של ארון זכוכית. הנגישות הזו לחפצים המיוחדים מרתקת ואפילו מרגשת.
אחרי המוזיאון נסענו לאכול במסעדה שהגישה אוכל ביום של חג, ואין רבות כמותה בירושלים.
הגענו למסעדת 'טלביה', למרגלות תיאטרון ירושלים. אהבנו מאד את האוכל, בעיקר את מנת 
הפולנטה הנפלאה, אותה זכרתי לטובה ממסעדת 'מחנה יהודה', שטלביה היא בת משפחתה.


שיח מרווה במעדת טלביה בירושלים
שיחי מרווה שנקטפו מול עיננו 

בדרך למכונית טיילנו מעט ברחובות שליד המסעדה. שכונת טלבייה היתה שקטה ודוממת.
מכונית לא נסעה בה ואנשים לא הסבובבו בה. הלכנו לבד ברחובות, כשפעמיים הלכו
 מולנו זוג ילדות וכמה בחורים. כהרגלי חיפשתי את הסמטאות הקטנות והיפות ומצאתי
אחת כזו, ירוקה ומעניינת:


סמטה ירוקה בשכונת טלביה בירושלים

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
חיפשתי חומר על איי וויווי ומצאתי סרטון מרתק ביוטיוב על עשיית גרעיני החמניות
מהפורצלן הסיני. הסרט עדין מאד ומראה את החריצות של האנשים, ובעיקר הנשים 
שיצירת הגרעינים הרבים העניקה להם תעסוקה. מקווה שתהנו מהסרטון, ומי שלא הלך 
עדיין לתערוכה, אני מקווה שהצלחתי לעורר בו את הסקרנות הדרושה!


* קישור לאתר של מוזיאון ישראל:
מוזיאון ישראל

יום רביעי, 20 בספטמבר 2017

ברכות אישיות לכבוד ראש השנה והשנה החדשה שמתחילה לה היום

ברכות לשנה החדשה

בראש השנה שרים פיוט שנקרא 'אחות קטנה'. אני לא מביאה כאן את הפיוט ואת עיקריו,
בעיקר כי הוא נכתב על הצער שבגלות ועל הרצון לשוב לארץ ישראל. אנחנו כאן, חיים כאן,
לומדים כאן, מתגיסים לצבא כדי להגן עלינו, על משפחותינו, על חברינו. אנחנו לומדים כאן,
אנחנו מתחתנים כאן, מקימים משפחות, עובדים, מרחיבים את המשפחות, שולחים את ילדינו 
ללמוד, הם מתגיסים לצבא, הם הולכים ללמוד, וחוזר חלילה. רובנו חיים את רוב חייהם 
בארץ שלנו, בארץ שקיומה הוא כבר עובדה מוצקה.
אני מביאה שני משפטים שבעיני הם הכי חשובים בפיוט הזה, והרשתי לעצמי להפוך 
את  סדר המשפטים. אני מקווה שהרב אברהם חזן מגירונה, שכתב את הפיוט במאה ה-13,
 יסלח לי על השינוי. המשפטים שבחרתי הם:

'תחל שנה וברכותיה' /  'תכלה שנה וקללותיה'

אני מאמינה שכשמברכים, ובכלל כשמעירים, כשמאירים, אפילו כשמעבירים 
ביקורת, צריך להתחיל עם הדבר החיובי ורק אחר כך להזכיר את השלילי.
קודם כם אני מאחלת שהשנה שבפתח תהייה מלאה בדברים טובים, שיתמלאו בה 
כמעט כל הבקשות שלנו והתפילות שלנו. אני לא רוצה להיות חצופה ולבקש שכל 
הבקשות יתמלאו, אז אני מבקשת שכמעט הכל. אפילו מחצית מהבקשות והתפילות,
אם יתמלאו אני ארגיש מצויין.

'תחל שנה וברכותיה'

שנה של אהבת חיות ותפוחי עץ

ברכת שנה טובה עם תפוחי עץ מתוקים

הבחורה בתמונה מחזיקה חתול וכל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת חתולים, אבל, 
לצערי עם השנים הפכתי לאלרגית בצורה מאד קשה לחתולים, ואני מממשיכה לאהוב 
אותם רק מרחוק. לכל חברי ולכל אוהבי החתולים באשר הם, מאחלת לכם המשך
יחסי אהבה והנאה עם החתולים שלכם. ומכאן אני גם שולחת ברכות ואיחולים לבביים
לכל האנשים (בעיקר נשים) שמאכילות ומשקות את חתולי הרחוב, זו מצווה. אצלנו
 בשכונה יש מספר נשים כאלו. כשהייתי מטיילת עם נינה שלי הייתי רואה אותן מפזרות 
אוכל, ובדיוק כמו החלילן מהמלין, גם אחריהן היה שובל של חתולים.
ברכות ואיחולי שנה טובה אני מאחלת לכל חברי בעלי הכלבים ושאר בעלי החיות 
האחרים (ציפורים, איגואנות, ארנבים, תרנגולים, עיזים, כל אחד ומה שמתחשק לו).
הוספתי לתמונה את תפוחי העץ האהובים עלי. אני אוהבת מאד תפוחי עץ, כל השנה, 
לא רק בראש השנה. האהבה שלי התפתחה עם השנים. כילדה קטנה אהבתי 
לאכול את הקליפות שלהם. עם השנים למדתי לאהוב גם את התוכן, ובעיקר את 
תפוחי הגרני סמית. Granny Smith - על שם הסבתא האוסטרלית שבגינתה הם נמצאו 
לראשונה (ובארץ שובש שמם לגרנד סמית) הירוקים והחמוצים. אחכ למדתי לאהוב
 את הצהובים - גולדן דלישס המתוקים. עם הזמן התאהבתי בכל סוגי התפוחים ובשנתיים 
האחרונות הכרנו בבית את הפינק ליידי, שפותח באוסטרליה וגדל יפה גם בארץ. 
תפוחי העץ הפכו אצלנו לפרי האולטימטיבי. הפרי הנוסף שנכנס אלינו הביתה ונאכל 
מאד יפה הם התמרים. הם מתוקים, נשמרים טוב גם במקרר וגם לאורך יום הלימודים
 הארוך של ניצן. כל פעם שלמשהו מתחשק משהו מתוק וקטן, התמרים הם הפתרון שלנו. 
מאחלת לכולנו שנה מתוקה כתמרים וכתפוח עם דבש ובלי דבש, העיקר שהשנה
תהיה טובה ומבורכת. שנה שנוכל לבצע את המטלות שלנו בקלות, שאם יהיו 
מהמורות הן לא יהיו קשות, שנצליח לברר לעצמנו מה המטרות שלנו ואם יש לנו
יעדים חדשים, או למלא את אלו שלא הספקנו משנה שעברה.

שנה של אהבה ופינוקים

ברכת שנה טובה עם קפסת לב ושרשרת פנינים

זוג יונים מאוהב וקופסת לב עם שרשרת פנינים. נכון, אני בחורה רומנטית. מודה, רומנטית
ואפילו אופטימית. מקווה תמיד שהזוגיות שלי ושל כל מי שסביבי תצלח ותצמח ותלבלב.
כמו הגינה הקטנה שאני מצמחת לי בסלון, אפילו יותר ממנה. כמו הזוג המבוגר שמטיילים
אצלי בפארק. סובבים את הפארק יד ביד, מדברים בשקט בהונגרית (השפה של אמא שלי
השפה של סבתא שלי, שפה שמיצרת בי געגוע קטן).
כמו הזוגות האלה שהולכים לים ומשקיפים על השקיעה וזוכרים את העבר שלהם ויודעים
שגם אם רבו קצת, התווכחו היום ואולי גם כעסו, השמש שוקעת ומחר יום חדש. השמש 
תזרח מחר על יום חדש ויפה. מאחלת לכולנו, באשר אנחנו, שנאהב את עמנו, שנאהב את 
בני הזוג שלנו ושיאהבו אותנו. מאחלת לכל מי שלא מצא בשנה האחרונה אהבה, שימצא
 אותה השנה 💗 אהבה בשלה, אהבה מכבדת, זוגיות שכדאי להתאמץ בשבילה.
בחלק השני יש לי קופסת לב אדומה ושרשרת פנינים. פינוקים, כל השנה ובראש השנה.
פעם שמעתי משפט שאמר ככה: מה שקורה בראש השנה יקרה בכל השנה.
המשפט הזה  הפחיד אותי תמיד. אם יקרה חלילה משהו רע? אם לא יקרו בדיוק 
הדברים שאני רוצה, אז הם לא יקרו בכלל? אם משהו יהיה חולה? אני חושבת שאפשר
לאמץ את המשפט הזה ופשוט לגרום לדברים הטובים לקרות ולא ההפך.
לפנק אחד את השני במתנות קטנות. אם רוצים גם בגדולות, אבל גם מתנה קטנה 
של תשומת לב מספיקה. קופסת שוקולד קטנה, ספר, חולצה, תשומת הלב לזוגיות
שלנו היא החשובה כאן, לא המתנה עצמה.

שנה של משפחתיות חמה

ברכת שנה טובה עם לב מקרמיקה

שנה של אושר ואהבה. אנחנו מחפשים בכל מקום את האושר שלנו ואהבה היא אחד
הסמלים של האושר. המשפחה שלנו מסבה לנו אושר. משפחה גרעינית, משפחה 
מורחבת, משפחה מאד מורחבת, חלקים בתוך המשפחה. אני גדלתי עם חבורה קרובה
מאד של חברים של הורי. לאמי הם היו המשפחה המורחבת. כמי שגדלה כבת יחידה,
ניצלה מהשואה, אך נשארה כמעט לבדה בעולם. החברים הפכו למשפחה. בכל
יום הולדת, בכל חג, באמצע השבוע ובסופו הקיפו אותנו חברים. היום כבוגרת יש לי 
משפחה משלי ויש לי משפחה מורחבת. אני מאחלת לעצמי שאדע לשמור על המשפחה
סביבי, ושהמשפחה אכן תשב לכולנו אושר. זה לא צריך להיות אושר תמידי, אלו רגעים 
קטנים של שמחה, של מילים טובות אחד לשני. של חיוך, של קבלה וסובלנות האחד
את השני, האחד את השגיונות של השני. אצלנו שני תומר וניצן בגיל ההתבגרות, ואני
מרגישה שזה הגיל הכי בעייתי שנוכחתי בו עד היום. אנחנו כולנו זקוקים להרבה סבלנות 
גם בשנה החדשה ובעצם זקוקים לה תמיד.

שנה של טיולים ומסעות

ברכת שנה טובה של טיולים בעולם ונסיעות

אוסף המגנטים שלי מארצות שונות, וקופסאות עם בולים מחוץ לארץ.
מכל ארץ אליה אני נוסעת אני חוזרת עם מגנט שקשור אליה ומאפיין אותה.
אני תולה אותם על המקרר וכשאני אני מסתכלת עליהם אני מאושרת. גם השנות טובות 
המצולמות כאן הן מגנטים. אני אוספת אותם כבר מספר שנים, ויש לי אוסף קטן שאני מאד
 אוהבת. אתם יודעים כמה אני אוהבת נסיעות למקומות שונים בעולם, אבל אני אוהבת גם 
טיולים בארץ שלנו. בארץ אני לא מטילת מספיק אני מודה. כשהילדים היו קטנים היינו
 מטיילים בקבוצה של טיולים עם עוד חברים. בשלב מסויים הפסקנו, אני לא זוכרת מדוע, 
והיום אני מצטערת על כך. אני מאחלת לעצמי שהשנה נטייל בארץ. בכל מיני 
מקומות שהבטחנו לעצמנו וגם בכאלו שעוד לא דברנו עליהם.
 בקשר לטיולים בחו"ל, אני מוכנה בכל רגע נתון להגיע לשדה התעופה ולטוס. 
לא משנה לאן, העיקר לטוס. אחד הרגעים המאושרים שאני חווה הוא הרגע בו המטוס 
עוזב את האדמה, משתחרר מהגלגלים (שנכנסים לבטן המטוס) וטס! 
מבחינתי יש ברגע הזה משהו משחרר, כאילו זו אני שטסה באוויר עם הכנפיים. 
כשהמטוס נוחת בעיר חדשה, שלא ראיתי מימי, זו חוויה נפלאה. כשהמטוס נוחת בעיר
שכבר הייתי בה, זו חוויה נהדרת. לחזור למקומות אהובים, לראות מקומות חדשים,
 לגלות סמטאות שקטות, גנים נחבאים, בתי קפה רגועים. 
אני אוהבת לטייל ולהרגיש בת בית. אני יודעת שזה לא ככה, אבל אני אוהבת 
את ההרגשה. למצוא את החנות השכונתית, לקנות בה גבינות ולחם ולטעום את מה
שמי שחי שם טועם. ללכת לאט ברחוב, להסתכל על חלונות הראווה. לשבת על ספסל
בגינה, או בפארק. להסתכל על המים באגם. להינות מכל הטוב שמסביב. אחת החוויות
הכי טובות שבחופשה היא הידיעה שאני בחופשה וענייני היום יום לא מתרחשים פה.
זה חופש מנטלי שלדעתי כולנו זקוקים לו. נכון, שאני חושבת ללא הרף על מה אני
 מתכוונת לכתוב. כל מי שבלוגר ואוהב לכתוב ולתאר מה עובר עליו כנראה חושב כמוני.
המצלמה הולכת איתי לכל מקום. המצלמה של הטלפון הנייד גם היא משתתפת חשובה
בחוויה. לפעמים צריך לצלם איתה, לעיתים היא יותר נוחה. לעיתים אני נאלצת
לצלם בהחבא. זה קורה לי לעיתים בחנויות, שלא תמיד מותר לצלם בהם. עם הטלפון
ניתן לצלם גם בלי שמבינים, פשוט מצלמים ללא פלש וללא קול. 
אני מאחלת לעצמי נסיעות בארץ וכמובן נסיעות לחו"ל.
אני מאחלת לכולכם טיולים היכן שתחפצו - בארץ, בחו"ל - 
בכל מקום שיעשה לכם טוב, שיגרום לכם לאושר!

תכלה שנה וקללותיה

ברכת שנה טובה עם חמסת קרמיקה וציור של בית

אני מסיימת את הפוסט עם המשפט השני של הפיוט: 'תכלה שנה וקללותיה'.
המשפט הזה מדבר על כך שהשנה מסתיימת ועמה יסתימו גם הקללות שליוו אותה, 
שיסתימו כל מה שלא היה טוב בשנה הזו.
אני מסכימה עם כל מילה של האיחול הזה. השנה הרי מסתיימת, זה ארוע טבעי
שאין שום דרך לעצור אותו. הכלייה של הקללות שהיו בה, שהתרחשו בה, הם לא
 תמיד סיום טבעי. לעיתים אנו צריכים להשקיע ולגרום לכלייה הזו. לקללות שאין לנו
אפשרות שליטה בהם, שיסתיימו להם במהרה, עם השנה. אם יש צורך לסיים עניינים 
לא נעימים, אני מאחלת לכולנו לדעת איך לסיים אותם. אין שום צורך לגרור לשנה 
החדשה ענינים שלא סתיימו לטובה.
נראה לי שהאיחול הזה ברור מאליו. כל אחד רוצה ובוחר להתחיל שנה חדשה
בדף נקי ובלב נקי. אני מאחלת לכולנו שהשנה החדשה שלנו תהייה צחורה ולבנה.
שיהיה בה עומק ושכבות של אדמה טובה. שיהיה לה ארומה של קפה מובחר
שנקלה וזה עתה נטחן. שהחוכמה שעצבה את החיים שלנו עד עתה, תדע להוביל
אותנו לשנה חדשה ומובחרת.
שנטעה, שנבין מה היתה הטעות ושנדע לתקן. שנדע לקבל ביקורת בסבלנות.
שנבקר מעט פחות את עצמנו ובאותה מידה נבקר פחות את האחרים ואת השונה
מאיתנו. שנדע לסלוח לאחרים וגם לעצמנו. שנדע מה גורם לנו לשימחה ואושר.
- מאחלת לכם קוראי האהובים ולבני ביתכם שנה נפלאה, אוהבת ושלווה.
- מודה לכם שקראתם את הפוסטים עד היום וגם את הפוסט הזה.
 מאחלת לכם ולי שתמשיכו ללוות אותי כאן, להגיב על מה שאני כותבת
 ועל המחשבות שלי.
מאחלת לכולנו שנה טובה ומאושרת!
* אשמח אם תספרו לי בתגובות מה אתם מאחלים לעצמכם, לאהובים שלכם,
לסובבים אתכם, למי שאתם חפצים ומה אתם חפצים.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...